כאבתי והותשתי מהפעם הקודמת...
הייתי צריך כמה ימים להתאושש
אבל לא היה לי,או ליתר דיוק-לא ניתן לי
מישהו עצבן אותה...הייתי צריך לבוא מיד
ממש על מפתן דלתה כבר חטפתי סטירה
" איחרתי ב10 שניות!!!"
ידעתי שזה יכאב
גופי אולי לא יעמוד במעמסה
הלא רק שלשום נחבל גופי והותש...נפרצו סכרים,אוני אזל, דמי נזל קצת
ואתמול למדתי מבוקר עד ערב
והיום בבוקר אני אצלה
כורע על ארבע
אך לא פוצה פה
נותן לידיי ללכת לבד
ללכת אל בגדיי ולהוריד אותם
כמקובל אצלה.
עוד לא הספקתי להוריד אותם ובעיטה,ועוד אחת...
מצב רוחה לא ישתפר בגללי,חשבתי
אני צריך לספוג בכדי שהיא תוכל לעמוד.
היא כנראה לא רצתה הרבה. עוד כמה הצלפות ספגתי,טיפת קללות,
ובעיקר-ליקקתי את האיזור הקדוש שלה,
משכה בשערי,צבטה,שרטה קצת
ואני מלקק ומלקק...שותה
אני פה היום כדי שהיא תגיע לשיא וזהו
סגרה את רגליה עליי...נשימתי כבדה אך מלקק בעוז.לא יודע כמה זמן עבר עד שגופה התנועע כביום סופה ....אני כאן.
מבט אחד הספיק כדי ללבוש את בגדיי ,ללבוש את נעליי ולהתקדם לעבר הדלת
עם הטעם שלה בפי וריחה עליי
היא התקדמה אליי,טפחה על כתפיי...
טעיתי בקריאת המבט???!!!???
תקווה ניצתה בי
לא...התבדיתי..המבט הבא היה כבר חודר יותר כאומר :"עשית לי טוב...כשארגע אצלצל"
זה כבר קרה,אני זוכר
יצאתי ושמעתי את הדלת נסגרת וננעלת
יורד במדרגות,ויודע שבערב היא תתקשר
ואזכה לקצת עדנה
מחכה לה
לפני 19 שנים. 8 באפריל 2005 בשעה 14:30