בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

זה כואב,זה יכאב,אבל בסוף זה ישתחרר (???)

היא מסתכלת עליו, הוא מושך אותה...
"הוא העבד! אי אפשר לזיין אותו בתור חבר!כבר החלטתי זאת עשרות פעמים, ובפעם הראשונה שראיתיו כבר צלפתי בו,לא אוכל לעשות זאת..."
אבל הוא,ששותה מהקערה ששמה לו מים,לא מודע לכך...ממשיך בתנועותיו עד ש... בום!! מרגיש צליפה חדה בישבנו.
"לא לעשות זאת יותר!!"
מתוסכל,משפיל מבט...שוב לא יודע על מה חטף ומה יפסיק
לפני 19 שנים. 6 באפריל 2005 בשעה 19:06

תקומתי...
היא רחוקה בימים הקרובים
רק הטלפונים מקרבים...
הודעותיה המטריפות...
הפקודות הטלפוניות,ותמיד החשש שמא לא אבצע
וגם זה כואב...
תמונה יש לי,מביט בה כל הזמן....משתוקק שתגיע
אקפוץ וארטוט מרוב התרגשות
אבל היא לא כאן כעת...
משעמם...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י