צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

זה כואב,זה יכאב,אבל בסוף זה ישתחרר (???)

היא מסתכלת עליו, הוא מושך אותה...
"הוא העבד! אי אפשר לזיין אותו בתור חבר!כבר החלטתי זאת עשרות פעמים, ובפעם הראשונה שראיתיו כבר צלפתי בו,לא אוכל לעשות זאת..."
אבל הוא,ששותה מהקערה ששמה לו מים,לא מודע לכך...ממשיך בתנועותיו עד ש... בום!! מרגיש צליפה חדה בישבנו.
"לא לעשות זאת יותר!!"
מתוסכל,משפיל מבט...שוב לא יודע על מה חטף ומה יפסיק
לפני 18 שנים. 17 במאי 2005 בשעה 13:40

הוא מתפתל ממחשבות...כמעט כמו בשיר של שלמה ארצי...
האם לחזור???

לפני 19 שנים. 8 באפריל 2005 בשעה 14:30

כאבתי והותשתי מהפעם הקודמת...
הייתי צריך כמה ימים להתאושש
אבל לא היה לי,או ליתר דיוק-לא ניתן לי
מישהו עצבן אותה...הייתי צריך לבוא מיד
ממש על מפתן דלתה כבר חטפתי סטירה
" איחרתי ב10 שניות!!!"
ידעתי שזה יכאב
גופי אולי לא יעמוד במעמסה
הלא רק שלשום נחבל גופי והותש...נפרצו סכרים,אוני אזל, דמי נזל קצת
ואתמול למדתי מבוקר עד ערב
והיום בבוקר אני אצלה
כורע על ארבע
אך לא פוצה פה
נותן לידיי ללכת לבד
ללכת אל בגדיי ולהוריד אותם
כמקובל אצלה.
עוד לא הספקתי להוריד אותם ובעיטה,ועוד אחת...
מצב רוחה לא ישתפר בגללי,חשבתי
אני צריך לספוג בכדי שהיא תוכל לעמוד.
היא כנראה לא רצתה הרבה. עוד כמה הצלפות ספגתי,טיפת קללות,
ובעיקר-ליקקתי את האיזור הקדוש שלה,
משכה בשערי,צבטה,שרטה קצת
ואני מלקק ומלקק...שותה
אני פה היום כדי שהיא תגיע לשיא וזהו
סגרה את רגליה עליי...נשימתי כבדה אך מלקק בעוז.לא יודע כמה זמן עבר עד שגופה התנועע כביום סופה ....אני כאן.
מבט אחד הספיק כדי ללבוש את בגדיי ,ללבוש את נעליי ולהתקדם לעבר הדלת
עם הטעם שלה בפי וריחה עליי
היא התקדמה אליי,טפחה על כתפיי...
טעיתי בקריאת המבט???!!!???
תקווה ניצתה בי
לא...התבדיתי..המבט הבא היה כבר חודר יותר כאומר :"עשית לי טוב...כשארגע אצלצל"
זה כבר קרה,אני זוכר
יצאתי ושמעתי את הדלת נסגרת וננעלת
יורד במדרגות,ויודע שבערב היא תתקשר
ואזכה לקצת עדנה
מחכה לה

לפני 19 שנים. 6 באפריל 2005 בשעה 19:06

תקומתי...
היא רחוקה בימים הקרובים
רק הטלפונים מקרבים...
הודעותיה המטריפות...
הפקודות הטלפוניות,ותמיד החשש שמא לא אבצע
וגם זה כואב...
תמונה יש לי,מביט בה כל הזמן....משתוקק שתגיע
אקפוץ וארטוט מרוב התרגשות
אבל היא לא כאן כעת...
משעמם...

לפני 19 שנים. 4 באפריל 2005 בשעה 22:09

מאז שפגש אותה עוד כמה פעמים,הרגיש בשמים
הרגיש שהוא מישהו (ושייך למישהו)
הרגיש טוב
אחרי חיפושים הוא מצא
וזכה בה
הוא עבד קשה בשיל למצוא אותה
ועבד הרבה יותר להיות שלה
ימים כלילות עשה כדי לרצותה
ספג,חטף,נשאר מצולק וכו' וכו'
אבל זהו בחוסר ידיעה,
עכשיו הוא חוטף ויודע
עכשיו-הוא סופג בהנאה יתירה כל שוט בגופו
הוא ככלב המכשכש בזנבו כאשר הוא שומע או יודע שהוא הולך לראותה
רועד ונרעד אחרי כל מכה. הוא שלה! הוא שלה! הוא שלה!
כובד המשקל שהיה עליו עד כה נמוג כאיננו
הוא עדיין חוטף ואף יותר,אבל הוא יודע
זה מה שהיה חשוב לו
היא רוצה אותו!!!
מכל האחרים שהיו לה-הוא נבחר
הוא יזכה ללקק את אצבעות רגליה
לשרת אותה
יזכה שהיא תניח את רגליה עליו
מעתה-הוא ידבר על עצמו בגוף שלישי . מכובד.
עד..

לפני 19 שנים. 4 באפריל 2005 בשעה 15:03

תקנו אותי אם אני טועה,אבל ברגע שאני שייך למישהי-גם הכאב שייך לה...
אני מרגיש את הקשרים סביב פרקי ידי,סביב גרוני, את הפטמות אדומות וזועקות, את האיבר הזקור והמוכה,
את הביצים שכמעט יוצאות משקן שנחבל,
את הישבן בוער,
את גבי הצורב,
את אוזניי החמות,
שפתיי המדממות מעט,
לשוני העייפה,אחרי שעות נוספות של ליקוק
את ברכיי המשפשפות את הרצפה הקרה,
וזה כואב...זה כאב בהתחלה
עד שניסיתי לרמות (לא יודע את מי...)
החלטתי שמכיוון שאני שלה-גם הכאב שלה
ניסיתי
אבל זה כאב...וחייכתי כי הוא שלה
וחטפתי...וחייכתי בתוכי...
פעם הבאה,פחות ארגיש את הכאב...פעם הבאה היא תרגיש את כאביי
וידעתי שזה לא יקרה
וידעתי שאני אכאב
וכאבתי
וצללתי על השטיח שלה
מתי אקום ?

לפני 19 שנים. 3 באפריל 2005 בשעה 20:20

לבד
לבד
לבד!!!
רק אתה
אני
השוט
האזיקים
הקולר
הרצועה
המחסום לפה
המצבטים לפטמות
מצבט לזין כשהוא זקור
מצבט לזין כשהוא פזור
מצבט לפטמה שמאל
מצבט לפטמה ימין
ו...שקט....
ו...רעש הצלפה על ישבן חשוף
ו...חצי גניחה/אנחה/ נאקה עמומה
ו...מבט אחד שאומר הכל...
ודמעה קטנה,נסתרת,בתוכי...אושר מוצף...אני שלה,וכלום לא משנה
זה הגיע לי מעצם היותי שלה
ועל זה שמחתי

נ.ב. נ.ב. לא תמיד חייב להיות תוספת הכרחית

לפני 19 שנים. 3 באפריל 2005 בשעה 17:58

פטמה אחת
עוד פטמה
איבר,רצוי זקור
זוג אשכים (רצוי מגולחים [איי...כואב...] )
גוף שרירי וחטוב
לשון נקיה ומיומנת
שפתיים חושניות
שיניים מצוחצחות
רצון עז
סף כאב גבוה
גילוח חלק במיוחד

פי טבעת,נקי, מצוחצח

ווזלין


עכשיו בוא!!!

לפני 19 שנים. 3 באפריל 2005 בשעה 14:19

ישבתי באוטובוס העירוני,בספסל רביעיה,לבד,במקום להניח את רגליי על המושבים, ישבתי מכונס ומכווץ,מהורהר. מה יהיה...
ירדתי ברחוב *** מספר 37 א', מסתכל על החלון הפונה אל הכביש בקומה 3.
"תעלה ברגל!!!" ציוותה בטלפון.
וזה מה שעשיתי.עולה לקומה 1,קומה 2, פתאום נובח כלב.נבהלתי... מגיע לקומה 3 עם דופק מואץ בגלל ההתרגשות, המדרגות ו...הכלב...
הסתכלתי ימינה ושמאלה וימינה וירדתי על 4 ודפקתי על הדלת. מישהו יורד במדרגות!!! בבקשה תפתחי....
אני שומע צעדים, אבל שתי בחורות הספיקו לרדת כבר במדרגות ולראות אותי על ארבע. כמה מביך...
ירדו במדרגות ושמעתי אותן מצחקקות, לפתע נפתחה הדלת...
"הכנס!" ציוותה.
וזה מה שעשיתי.. "נבהלת מהכלב?" שאלה.
"כ..כן", עניתי.
היא צחקה. העליתי גם אני חיוך ,התברר שזה היה לא בתכנון-סטירה ניחתה על פניי...
הבנתי כבר מה שאמרה אחר כך:"לא מחייכים בלי רשותי!".
ניתנה לי דקה להתפשט ו...עמדתי בזמן
ניצבתי על ארבע,ערום.ראש למטה.
היא הסתובבה סביבי.
משום מה התרכזה בפי הטבעת... "מעניין מה יכנס שם.."הרהרה...
זה החל.הצלפות בישבן.1,2,3,4,5,6,7,8,9,10
20
30
כאב לי וצרב
היא לא אמרה הרבה.
ניגשה אליי וקשרה לי חבל סביב הצוואר וקשרה אותו למיטה.
פתחה אט אט את כפתורי מכנסיה
מורידה אט אט את תחתוניה הסקסים.ריר ניגר בפי.
היא ראתה זאת ודחפה את תחתוניה לפי.טעם נפלא! רציתי לומר זאת, ולא יכולתי.
התחתונים נשלפו מפי, והרגשתי את הדגדגן שלה מוצמד לפי. "לקק!!"
ואני ליקקתי כמו שלא ליקקתי בחיים.
אולי עברה חצי שעה עד שהרגשתי את הזרמים בגופה, את האורגזמה הנכספת. ואני תשוש,מט לנפול...שותה את מיצי גופה... סטירה פה סטירה שם
סחרחורת אחרי פעילות מאומצת...כאותה הוקרה השכיבה אותי על הרצפה הניחה את רגליה המלכותיות על גבי החלק והנעים...
"הסתובב",פקדה
ועכשיו שכבתי על גבי. רגליה עלות לאורך רגליי ומגיעות אל איברי הזקור. הוא נמעך...כואב לי,מוציא גניחה מפי. "שקט!". עכשיו עם שתי רגליה מוחצת אותו ואת אשכיי,עוד יותר כואב.אני גונח. היא לוקחת את תחתוניה מנגבת קצת את הרטיבות שלה ודוחפת אל פי.
עכשיו כבר לא אגנח.לא למדתי...
"זהו להיום,כלב". הרגשתי על סף עילפון. "היום רק אני הייתי צריכה את זה. לא צריכה היום כלום". התלבשתי וירדתי לאוטובוס,מנסה לעכל מה שהיה.
לפני שהלכתי אמרה :"תכין את פי הטבעת,יהיו לו ביקורים בפעמים הבאות".
ישבתי באוטובוס העירוני, בספסל רביעיה,לבד, מכווץ מכאב. מוחי על פי טבעתי,מתכונן לבאות,או יותר נכון-לבאים....

לפני 19 שנים. 1 באפריל 2005 בשעה 8:43

בקצרה,זה החל דווקא מבחור (!!!) ולמרות שאיני נמשך לגברים. בתיכון, היינו רבים בשביל הכיף,ונהניתי..בעיקר ממה שחטפתי
כשהיה משכיב אותי על הדשא,גבי כלפי מטה,היה אוחז אץ שתי ידיי בשתי ידיו ומצמידן לקרקע. עמד לי. וכל תזוזה שלו עליי גרמה לי הנאות...
מאז,לא מיציתי את עצמי בעניין, עד לפני כשנתיים
זהו..בקצרה על ההתחלה