לפני 5 שנים. 3 באוקטובר 2019 בשעה 22:30
תדבר אליי
כמו אל ילדה קטנה
תלטף אותי
כמו גורה
ותזיין אותי
כמו
שרמוטה
People can Fly
צריך לחיות בשביל שיהיה על מה לכתובלפני 5 שנים. 3 באוקטובר 2019 בשעה 22:01
אני פותחת לך את הדלת עם הג׳ויינט ביד
אתה מסמן לי לרדת לארבע מיד. ליד הדלת...כשהיא עוד פתוחה..
אני מתמהמהת...מבקשת לסגור את הדלת קודם...ולא ממש מבינה מה נהיה
אתה מורה לי עם היד...עכשיו! אני מתיישבת ואתה דורש ..על ארבע!
אתה נכנס לסלון ואני מתקדמת אחריך בטבעיות...ואתה מסמן לי שלא....תשארי שם!
אתה מתפשט ובדרך למקלחת מוסיף ...לא לזוז!
אני באי נוחות וחושבת לעצמי שאולי אתה כועס על הווייב העצבני שהיה לי בהודעות?
כואבות לי הידיים ...האף נוזל לי...והשיער מטפטף כי לא הספקתי לייבש אותו לפני שהגעת
אתה יוצא מהמקלחת ואני זורקת מבט כועס כשאתה עובר לידי ומתיישב בספה.
משם אתה שורק לי ומסמן לי לבוא.
אני ...כבר די מעוצבנת...מגיעה לאט ומתיישבת על הכרית שלי...מרוחקת
אתה אוסף לי את השיער, שם את הקולר והשרשרת ומושך אותי קרוב לפנים שלך ואומר:
״פה זה לא הברים של דיזינגוף״
אני לא מבינה.
הסברת שאני יותר לא פותחת לך את הדלת כשאני מעשנת לי בסבבה כאילו שזה בר חופשי
אתה מחזיק אותי קצר וזה קצת חונק אותי ואני מזכירה לך שאני חולה היום
(לקבל את ההקלות הראויות למצבי...ולקבל חמלה של אבא)
אתה זוכר.
מוודא שהבנתי.
ורק אז שם לי את הראש אצלך.
מצד אחד...אני אוהבת את החינוך וחושבת בפעם הבאה לפתוח לך שוב את הדלת עם סיגריה ביד.
מצד שני... פעם שניה...ממממממ.... זה כבר ממש יכאב.
דילמה.
מסקרן אותי מה אתה היית מעדיף...שפשוט אהיה כלבה טובה ומאולפת ?
או מרדנית שבודקת גבולות שמגיע לה עונש כבד ?
לפני 5 שנים. 1 באוקטובר 2019 בשעה 18:13
ילדונת, פרח אהבה
ילדונת, קטנה ושובבה
עם תלתלים ועוד גומה
ושתי עיניים נשמה...
ילדונת, גור שמצטנף
ילדונת, ענן שמרחף
את תות שדה בחורף קר
את מעופן של ציפורי הבר.
את עדיין ילדה
את ודאי לא יודעת
את אשר שתי עינייך מבקשות.
את עדיין ילדה
את ודאי לא יודעת
שידי את ידייך מחפשות.
לפני 5 שנים. 29 בספטמבר 2019 בשעה 20:19
חושב לשחרר אותך היום ...
זמן להיות עם המשפחה שלך.
(יש רק דרך אחת לשחרר אותי, אבא 😀)
וזה לא שלא בא לי
לשטוף תך
כולך
במיקלחת
להוציא אותך רטובה
מטפטפת
ולשים אותך על הזין
חג שמח
❤️
לפני 5 שנים. 25 בספטמבר 2019 בשעה 15:37
יש גן עדן. מצאתי אותו.
הוא נמצא בדיוק בפינה הזאת
שאני שמה עליך את הראש...
מריחה אותך
מלקקת אותך
כשהזין שלך תקוע אצלי חזק
והחור של התחת נפתח.
ואתה לוחש לי ונותן לי לגמור
ולגמור
שם בדיוק גן עדן נמצא.
לפני 5 שנים. 25 בספטמבר 2019 בשעה 14:33
פתחת לי את הלב
ואת הראש
ואת הכוס
ואת התחת
והנה
הגיע גם היום
שהפה נפתח
לפני 5 שנים. 11 בספטמבר 2019 בשעה 20:24
Smell of you baby, my senses, my senses be praised
Smell of you baby, my senses, my senses be praised
Kissing and running, kissing and running away
Kissing and running, kissing and running away
Senses be praised
Senses be praised
You're my saving grace
Saving grace
Nothing will harm you
Nothing will stand in your way
Nothing, nothing
Nothing will stop you
And nothing will stand in your way
No one will harm you
No one will stand in your way
No one will bar you
Nothing will stand in your way
Nothing
There's nothing
לפני 5 שנים. 8 בספטמבר 2019 בשעה 21:23
אמצע השבעה. מוזר לי אפילו לכתוב שאני ״יושבת שבעה״ כי אני לא ממש יושבת ולא ממש עצובה.
מרגישה מאוד מוזר.
אוכלת מעט, ישנה מעט ומעשנת בלי סוף.
ביקורים וביקורים ..מהעבודה ...החברים ...המשפחה...סיפורים וסיפורים בלי סוף.
בבוקר שלחתי את הקטנה לבית ספר..מנצלת את ההזדמנות להתחבא קצת בשקט בבית, לפני עוד יום ארוך של שבעה.
אתה היית ב״יום שעדיף לא להתעורר אליו״ במילים שלך ...ובדרך לעבודה.
אני מסמסת ואתה עושה פרסה.
אתה מתיישב על הספה, שם לי את הראש אצלך ואומר לי -
עכשיו, בואי נשכח.
לפני 5 שנים. 7 בספטמבר 2019 בשעה 7:48
האבא ה*ביולוגי* שלי נפטר ביום רביעי.
לא אכנס לכל סיפור היחסים ביננו, או יותר נכון נתק היחסים, רק אספר שהיו שם הרבה אישיוז, הרבה כעס ונתק...בעיקר ריגשי.
כל החיים אני שואלת את עצמי, כל פעם בשלב אחר...איך זה השפיע עליי לאורך הדרך....ואין ספק שזה השפיע.
כשהתחלנו, אתה ואני, את יחסי השליטה, תהיתי אם יש קשר בין האישיוז שלי בנושא לזה שאני כל כך מתחברת לתפקיד שולט אבא שלך, שאתה הצעת אגב...ואז לא ידעתי אפילו שיש כזה "תפקיד" בכלל.
מן הסתם הצורך בחיבוק ובטחון קיים אצל כולם, ובחיבוק של "אבא" יש תוספת ...מעורבת בו אהבה וחמלה של אב. ביטחון של יודע ורוצה את הטוב ביותר עבורי. שזה בהחלט היה חסר לי.
לרגע לא היה לי בילבול או השלכה - ה"אבא" שאתה בתוך המערכת שלנו, לא מתחבר או מתקשר לי לאבא הביולוגי.!..אני ממש לא משווה או מחפשת אותו בך או אותך בו. הכי לא.
אבל מידי פעם עלו בי מחשבות, די משעשעות האמת...
למשל, שהמילה "אבא" לא היתה שגורה בפי המון שנים...פעמים בודדות בלבד פניתי אליו ככה.
אין לי בטלפון הנייד מספר תחת השם "אבא"...ולו אין "דנה" בנייד...ובטח לא "הקטנה שלי" (בכל זאת, בת זקונים...אחרי שני בנים...)
ומאז שאתה "אבא של דוגי"...אמרתי הרבה פעמים "אבא". וזה לא היה לי מוזר בכלל כי זה כינוי "חדש" מבחינתי...כינוי עם תפקיד חשוב, ובגילגול חדש. בעולם אחר.
חוץ מפעם אחת.
ביום שלאחר מותו (המפתיע) הגעת לתת חיבוק. אני לא עצובה או שבורה ולא מרגישה באבל...אבל חיבוק ממך בנסיבות כאלו מחמם לי את הלב.
באמת שחשבתי שרק נתחבק, נעשן , נקשקש קצת וזהו.
בסוף רציתי אותך כמו תמיד, די מהר ירדתי לריצפה , למקום הטבעי שלי. הושטנו ידיים, וביקשתי שנהיה כמו תמיד, שזה הרי, הכי טוב שיש.
כל פעם שאמרתי לך "אבא" באותו סשן, (וזה יוצא ממני לבד), היה לי קצת מוזר.
סתם קצת מוזר ולא יותר מזה .
אין לי פואנטה או מסקנת סיום למכתב הזה, רק משתפת.
אבא...עכשיו רק אתה אבא שלי .
אני כותבת את זה עם קריצה וחיוך כמובן ...
תודה שבאת לחבק ❤
לפני 5 שנים. 4 בספטמבר 2019 בשעה 5:56
הגעגועים אליך לא מפסיקים אף פעם
גם כשאתה נוכח.