לפני 5 שנים. 8 בספטמבר 2019 בשעה 21:23
אמצע השבעה. מוזר לי אפילו לכתוב שאני ״יושבת שבעה״ כי אני לא ממש יושבת ולא ממש עצובה.
מרגישה מאוד מוזר.
אוכלת מעט, ישנה מעט ומעשנת בלי סוף.
ביקורים וביקורים ..מהעבודה ...החברים ...המשפחה...סיפורים וסיפורים בלי סוף.
בבוקר שלחתי את הקטנה לבית ספר..מנצלת את ההזדמנות להתחבא קצת בשקט בבית, לפני עוד יום ארוך של שבעה.
אתה היית ב״יום שעדיף לא להתעורר אליו״ במילים שלך ...ובדרך לעבודה.
אני מסמסת ואתה עושה פרסה.
אתה מתיישב על הספה, שם לי את הראש אצלך ואומר לי -
עכשיו, בואי נשכח.
