ספרית הפנטזיות שלי

אֲנִי אָדָם יָחִיד, אָדָם בּוֹדֵד. אֵינֶנִּי דֶמוֹקְרַטְיָה.
הָרָשׁוּת הַמְבַצַּעַת וְהָאוֹהֶבֶת וְהַשּׁוֹפֶטֶת
בְּגוּף אֶחָד. רָשׁוּת אוֹכֶלֶת וְזוֹלֶלֶת, וּמְקִיאָה,
רָשׁוּת שׂוֹנֵאת וְרָשׁוּת כּוֹאֶבֶת
רָשׁוּת עִוֶּרֶת וְרָשׁוּת אִלֶּמֶת.
לֹא נִבְחַרְתִּי. אֲנִי הַפְגָּנָה, אֲנִי מֵרִים
אֶת פָּנַי כִּכְרָזָה. הַכֹּל כָּתוּב שָׁם. הַכֹּל,
אָנָּא, אֵין צֹרֶךְ לְהַטִּיל גַּז מַדְמִיעַ,
אֲנִי כְּבָר בּוֹכֶה. אֵין צֹרֶךְ לְפַזֵּר אוֹתִי,
אֲנִי מְפֻזָּר,
וְגַם הַמֵּתִים הֵם הַפְגָּנָה.
כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּר אֶת קֶבֶר אָבִי, אֲנִי רוֹאֶה
אֶת הַמַּצֵּבוֹת מוּרָמוֹת בְּיָדִי
הֶעָפָר שֶׁמִּלְּמַטָּה:
הֵן הַפְגָּנָה גְּדוֹלָה.

לוּ הָיְתָה שִׁירָתוֹ שֶׁל X מּוסִיקָה

כָּךְ שֶׁהָיְתָה בָּאָה לוֹ כְּמוֹ-מֵאֵלֶיהַ

בְּלִי הֲבַנָה, מִן הַקִּיר

*

אוֹ בַּתִּקְרָה, בִּצְלִילִים שֶׁלֹא נִבְחָרוּ,

אוֹ שֶׁנִבְחָרוּ בְּחָפְזָה, בְּחֵרוּת

שֶׁהָיְתָה סְגוּלִית לָהֶם, לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים

 *

כּי X הוּא מִכְשׁוֹל, אָדָם

הַזֵּהֶה מִדַּי לְעַצְמוֹ, וְכִי יֵשׁ מִלִּים

שֶׁמּוּטַב לָהֶן לְלֹא יוֹצֵר, לְלֹא מְשׁוֹרֵר

*

אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֵן יוֹצֵר נִפְרָד, מְשׁוֹרֵר אַחֵר

סֶפַח שֶׁל עַצְמֵנוּ, תְּבוּנִי,

מֵעֵבֶר לַתְּבוּנָה, אָדָם מְלָאכוּתִי

*

מְרֻחָק, פַּרְשָׁן מִשְׁנִי,

הֲוָיָה שֶׁל צְלִיל, שֶׁאֵין מַגִּיעִים אֵלָיו

דֶּרֶךְ שׁוּם הַגְזַמָה, מִמֶּנּוּ, אָנוּ לוֹקְטִים 

ואלאס סטיבינס, 'יצירי הצליל', בתוך: האיש עם הגיטרה הכחולה ושירים אחרים, תרגמה מאנגלית: טובה רוזן-מוקד

לפני 50 שנה הלכה לעולמה לילי, אחות של אמא שלי. היא הייתה רק בת 12,

ילדה עם צרכים מיוחדים ועם אבא מסור (שנפטר לפני שנה וקצת בגיל 94) שלקח אותה בכל רחבי העמק לטיפולים.

50 שנה אח"כ וספר שהיה שייך לה (מסעותיה של בילבי) מצא את דרכו לסטורי של משפיענית באינסטגרם, שסיפרה שהוא הספר האהוב על הבת שלה.

הרבה מאוד מאמצים ופוסט אחד בפייסבוק לאחר מכן (בזכותו נמצא ספר להחלפה

[ספרנית מוסיפה - לפי דרישה של המשפיענית שדרשה את אותו ספר מאותה מהדורה]) -

הספר שהיה שייך למשפחה חזר אלינו, עם דרישת שלום מתוקה ומרגשת מהעבר ממישהי שאף פעם לא זכיתי לפגוש 

https://www.facebook.com/photo/?fbid=10160398434690148&set=a.10151017475220148

סֶלְמָה, כַּלְבָּה קְטַנָּה, הַקְשִׁיבִי עֲדַיִן, רַק מְעַט
   הִתְכּוֹפְפוּ הַפְּרָחִים הַפְּעוֹטִים כְּשֶׁהָלַכְנוּ,
      הָעֲגוּרִים, הַבַּרְבּוּרִים עִם גּוֹזְלֵיהֶם הָאֲפֹרִים,
        הָיִינוּ קְצָת שׁוּעָלוֹת.
הַסְּיָגִיּוֹת בְּטוּר, כָּךְ שֶׁבַּהַתְחָלָה
   הָיְתָה אִמָּא, אַחַר כָּךְ אִמָּא, אַחַר כָּךְ
      אַבָּא כָּעוּס.
בָּא הַסְּתָו, סֶלְמָה, בָּא שֶׁלֶג גָּבוֹהַּ
        בְּגֹבַהּ הָאָזְנַיִם וְהָרֹאשׁ, בָּאוּ
      עֲרֵמוֹת הַשְּׁלָגִים הַבּוֹגְדוֹת בָּאַיָּלִים הַקּוֹרְאִים.
   עוֹדֵךְ מוֹסִיפָה לָלֶכֶת אִתִּי לְאֹרֶךְ הַחֹרֶף הַקָּפוּא,
יַחַד אִתָּךְ הוֹלְכִים חִיּוּכֵךְ הַמּוּזָר, קִבְרֵךְ.
  לְאֹרֶךְ נְהָרוֹת קְפוּאִים רַק אֲנַחְנוּ הַמּוּזָרוֹת
בַּדֶּרֶךְ אֶל כְּנֵסִיַּת כְּלָבִים, מַלְאָכֵי שׁוּעָל.

(מתוך "כה קשה הכתה הרוח", 2004)

"אריקה אֵוואלְד נכנסה אט־אט, בצעד זהיר וחרישי של מי שמאחרת. אביה ואחותה כבר ישבו אל ארוחת הערב; לשמע הרחש בפתח הרימו מבטים, בירכו את הנכנסת בהנהון קצר, ולאחר מכן שוב נשמעו בחדר האפלולי רק קרקוש הצלחות ונקישות הסכינים. כמעט שלא דיברו, רק פה ושם נפלטה איזו מילה ורפרפה באוויר, אבודה כפיסת נייר מושלכת, ואחר צנחה מותשת ארצה. לשלושה היה רק מעט לומר זה לזה. האחות הייתה חסרת ייחוד וכעורה; מאחר שהתרגלה לכך שמתעלמים מדבריה או לועגים לה, סיגלה לעצמה את אותה השלמה קהויה של רווקה זקנה, המברכת בחיוך על סופו של כל יום. בין האב לעולם חצצו שנים של עבודה משרדית אפרורית, ומאז מות אשתו היה אפוף עוד יותר בנרגנות הנוקשה ובאילמות המתריסה שבהן אוהבים זקנים לחפות על סבלם הגופני. "

בלינק תמצאו את כל הפרק הראשון

https://www.ynet.co.il/entertainment/article/ryejc3imo?utm_source=m.ynet.co.il&utm_medium=social&utm_campaign=whatsapp

אֲנִי נִזְכֶּרֶת בַּיּוֹם הַהוּא בַּבָּר, נִכְנַס לִי מַשֶּׁהוּ לָעַיִן,

לָקַחְתָּ אוֹתִי לָאוֹר אֶל הַמַּרְאָה, וּכְשֶׁלֹּא הִצְלַחְתָּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם

נִשַּׁקְתָּ צָרְפָתִית אֶת הַגַּלְגַּל.

וְשָׁם, בָּרֶגַע הַזֶּה

כְּשֶׁאֲנִי עִם רֹאשׁ זָרוּק אֲחוֹרָה,

זוֹ הַפַּעַם הַיְּחִידָה שֶׁבָּהּ יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי

בְּלִי שֶׁתֵּאָמֵר בֵּינֵינוּ אַף מִלָּה.

שוב כמו בשנים הקודמות,
חדר השינה הפוך,
ואפר בכל המקומות.
ובגדים מוטלים בערמה,
וגל מכתבים שלא נענו
ומיטה אחת חמה.
ונוסף לזה יש עכשיו מגפת שפעת
ואני חולה בכל הכבוד.
בשנה הזאת
ובכל השנים הבאות
לא אסכים לותר על ציפור קטנה אחת
שעפה בגני,
ולא אמיר ציפור קטנה ביונה או בדוכיפת.
ועוד שנה תבוא
ושוב כמו תמיד
גרוני חנוק מאהבה.

ספר הוא גוש טקסט לא מזמין. העמוד הראשון של כל הספרים נראה אותו דבר. גם האחרון. אין כוכבים הוליוודיים, צלילים מרעידי גוף או צבע מגרה. אין קיצורי דרך ואין תמורה מיידית. ספר הוא יצירה תובענית, שמתנגשת באופן שבו צורכים היום תוכן. צריך להתקדם צעד אחר צעד, לעתים עשרות עמודים ושעות של קריאה, עד שמבינים מה הסיפור. וגם אז תידרשו להשלים את העלילה בדמיונכם, לצייר בראשיכם את הדמויות, להבין גם את מה שלא נכתב.

וזה כל כך קשה.

כולם מסכימים שקריאת ספרים חשובה ומתגמלת, ובכל זאת אנחנו פחות ופחות מצליחים לעשות זאת. המוח שלנו עובר אבולוציה מהירה שגורמת לו לקצר כשהוא פוגש אלפי מילים ודרישה להאט. אצל חלק מאיתנו זה גורר ייסורי מצפון. אחרים מזמן הניחו את הספר בצד.

לכן הגיליון הזה הוא מעשה כמעט חתרני, התרסה נגד קוראינו. לא אכפת לנו, כי מבחינתנו אין דילמה. היכולת של ספר טוב לברוא מציאות אמינה, אף שכל כולה מתקיימת בדמיוננו, היא דבר מפעים, לא פחות. הכוח של סופר טוב לעורר בקורא רגשות ולסחוף אותו לימים ארוכים של חוויה פנימית מבדילה את האמנות הזו מהאחרות. הסופרים והעורכים שלקחו חלק בבחירת הספרים תיארו כיצד הם הולידו אצלם עולמות מלאים של רגש. סערות נפש התחוללו, חוויות בלתי נשכחות נצרבו, תובנות חיים התגבשו. ספר הוא יצירה שמחייבת לחשוב ולהשתתף בה בשעה שחווים אותה, ולכן נשאר הרבה אחרי שהסתיימה הקריאה.

את הרשימה בגיליון בנינו בחלוקה לתקופות חיים, אבל זו המלצה לא מחייבת. אפשר לקרוא כל ספר בכל גיל. לגיבוש שלה אספנו המלצות מעשרות אוהבי קריאה מגוונים, בני גילים שונים, שהתבקשו להימנע מנוסטלגיה.

עכשיו אתם חייבים לקרוא — ואחר כך את הספרים. אין דרך טובה ואופטימית יותר לפתוח את השנה. עולם מופלא נמצא שם. צאו מהסמארטפון, היכנסו אליו.

https://newmedia.calcalist.co.il/magazine-22-09-22/all-books.html?isApp=android#.YzGGq6_gB2o.whatsapp?utm_source=m.calcalist.co.il&utm_medium=Share&utm_campaign=Whatsapp

מֵאֲחוֹרֵי הַפַּחַד הַצָּעִיר

עוֹמֵד פַּחַד מְבֻגָּר יוֹתֵר

וּמֵאֲחוֹרָיו פַּחַד זָקֵן

וּמֵאֲחוֹרָיו שׁוֹכֵב פַּחַד מֵת

שֶׁכְּבָר רָאָה אֶת כָּל סוּגֵי הַפַּחַד

וְסִדֵּר בֵּינֵיהֶם מִינִים וְתַת מִינִים שֶׁל פַּחַד

כְּמוֹ זוֹאוֹלוֹג הַמְּסַדֵּר זַנִּים חֲדָשִׁים שֶׁל חַרְקֵי פַּחַד

לְתַעֵד אֶת מְשׁוֹשֵׁי הַפַּחַד וְאֶת הָעוֹרְקִים עָלָיו

וְאֶת פִּצּוּלֵיהֶם עַל כַּנְפֵי הַפַּחַד

הַמְעִיפִים אוֹתָנוּ מִכָּאן וָהָלְאָה

מִכָּאן לְשָׁם וָהָלְאָה מִשָּׁם

וּמִשָּׁם הָלְאָה וָהָלְאָה וּבַחֲזָרָה לְקֵן הַפַּחַד

"תן לנו כח

לזרוע חיטה של מחר

בשדה הקרב של אתמול״