צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ספרית הפנטזיות שלי

לפני שנה. 19 בדצמבר 2022 בשעה 19:32

לֹא אֵרְעוּ דְּבָרִים מְיֻחָדִים.

דָּבָר מִלְּבַד חֲרָטוֹת גְּדוֹלוֹת וּמַעֲשִׂים קְטַנִּים

קוֹרוֹת חַיַּי צָפִים בַּנָּהָר הַגָּדוֹל:

הָיִינוּ מְאֻשָּׁרִים מְאֹד וְאֻמְלָלִים מִדַּי

לָהַבְתִּי יַעַר

בִּשַּׁלְתִּי, אָכַלְתִּי, שָׁטַפְתִּי כֵּלִים. יָדַי קָלְפוּ וְהִתְקַלְּפוּ

אֶת הַכְּבִיסוֹת הַס מִלְּהַזְכִּיר: מְלָאכָה הַמְכַלָּה עַצְמָהּ.

הָיוּ בִּי כַּמָּה מַחְשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת וְכַמָּה טִפְּשִׁיּוֹת לְמַדַּי

מִלִּים הִתְעוֹפְפוּ מִמֶּנִּי

צִפֳּרִים מֵתוֹת עַל רִצְפַּת הַמִּטְבָּח.

 

הָיִיתִי לַחֲלוּפִין: אִשָּׁה, יָם, תְּלוּלִית עָפָר, גֵּב וְאֶבֶן בַּמִּדְבָּר.

(בְּהַתְאָמָה: אִמָּא טוֹבָה, אִמָּא רָעָה, מְאַהֶבֶת, מְשׁוֹרֶרֶת, אֲבוּדָה.)

בַּדֶּרֶךְ הָאֵינְסוֹפִית שֶׁרֵאשִׁיתָהּ תְּהוֹם וְאַחֲרִיתָהּ עָפָר

רְגָעִים שֶׁל יֹפִי פִּרְאִי

וְעָשָׁן.

 

 

* בַּכֹּל סֶרְלוּאִי זוכת פרס שירה עברית על שם יהודה עמיחי לשנת 2022 *

 

לפני שנה. 18 בדצמבר 2022 בשעה 3:25

הַגּוּף הוּא הַסִּבָּה לְאַהֲבָה
אַחַר-כָּךְ הוּא הַמִּבְצָר הַשּׁוֹמֵר עָלֶיהָ
אַחַר-כָּךְ הוּא הַכֶּלֶא שֶׁל הָאַהֲבָה.
אֲבָל כְּשֶׁהַגּוּף מֵת, הָאַהֲבָה יוֹצֵאת חָפְשִׁית מִתּוֹכוֹ
וּבְשֶׁפַע גָּדוֹל,
כְּמוֹ מְכוֹנַת מַזָּל שֶׁנִּשְׁבְּרָה
וּבְבַת-אַחַת שׁוֹפֶכֶת מִתּוֹכָהּ
בְּצִלְצוּל רוֹעֵם אֶת כָּל הַמַּטְבְּעוֹת
שֶׁל כָּל דּוֹרוֹת הַמַּזָּל.

לפני שנה. 13 בדצמבר 2022 בשעה 17:48

ויש אדם אוהב אדם אחר
באהבה צומחת בלילות
אשר לא תיעלם לא תחסר
גם בעבור ימים אחר לילות

יש לב נמשך אל לב קרב
באהבה של רוח, גם של גוף
בה כל אשר אבד מלב
דומה נמצא לפתע באהוב

ככה נועדנו לאהוב, כך לא נאהב
בשל מה שהיה וכבר עבר
אישה ידיד וילד והורים
עד אם היו הם, או אנחנו,לעבר.

ככה נאהב ונאהב רק בחלום
או רק בצל אשר חולם
ראה בכל מקום חלום
חולם מקום לך אהוב
חולם גם שיר

לפני שנה. 10 בדצמבר 2022 בשעה 14:56

רבקה רביץ אהובתי, שירתנו יחד שנים ארוכות במשכן הממלכתיות, הוא בית הנשיא. בכינו יחד וצחקנו יחד. החזון שפעלנו לאורו הוא זה שהונח ב"נאום השבטים" של הנשיא לשעבר ראובן (רובי) ריבלין — בניית הישראליות המשותפת במדינה היהודית והדמוקרטית. אני הייתי אז בתפקיד נציגת הרוב המדומיין, ואת — דוברת רהוטה של החרדיות השמרנית. אני אז — מבקשת, מפצירה, לפרק את החומות ולהנמיך את הגדרות בין ילדייך לילדי; את אז מסבירה לי שלעולם לא תוותרי על החומות המפרידות בין ילדייך לילדי; כשיש תורה יש לעשות לה סייג ולהעמיד תלמידים הרבה. אני אז נלחמת למען פתיחת שערי התעסוקה לחרדים בתעסוקה איכותית, למען היכרות מעמיקה יותר של הרוב המדומיין עם החרדיות ותפישת עולמה. את אז מורת נבוכים שלי, איך לא להזמין את החרדי הלא נכון, האוכל הלא נכון, למחוק את השורה המקפיצה מהנאום, איך ללכת על ביצים בזהירות, רק שלא יישברו. כעת, התהפכו היוצרות. את מפרסמת מאמר ממלכתי )"הארץ", 11.14 )וקוראת לי ולכשכמותי "להניח לסטטוס קוו", להוריד את קווי הביצורים ולשמור על מדינת ישראל, הלא היא "שמורה יהודית מזערית ובודדה" ולשמור על "מרחב ציבורי מכבד" — לחרדים. והנה אני, מפרסמת מאמר סקטוריאלי ואומרת לך, חברת הנפש שלי: עכשיו, אני רוצה להיות יותר כמוך של פעם. עכשיו תורי לבנות חומות וגדרות סביב ילדי. כעת מוטלת עלי החובה לעשות סייג לתורה שעליה גדלתי אני, ולהעמיד תלמידים הרבה. אני רוצה לילדים שלי בדיוק מה שאת רצית לילדייך: כמוך אני רוצה בתי ספר שמשקפים את ערכי; כמוך אני רוצה הנהגה פוליטית אפקטיבית שנאבקת על האינטרסים שלהם; כמוך אני רוצה מסלולי פטור משירות או לפחות תגמול ראוי על שירות; כמוך אני רוצה ישיבות הסדר משלי וקצבאות לאברכים ואברכיות ליברלים. כמוך, גם אני רוצה לעצב את המרחב הציבורי של הקהילה שלי באופן שמשקף את ערכי. רבקה אהובתי, תוצאות הבחירות הן קריאת השחרור שלי, של המיעוט הליברלי. כבת לציבור ליברלי־יהודי מסורתי, אני בשלה להכיר בתבוסתי. בשלה לראות בעצמי בת למיעוט שעליו להתאחד ולהילחם על ערכיו. מיעוט גאה בהשקפת עולמו שאינו מוכן יותר להרכין ראש. כבת למיעוט, אני לא רוצה להניח לסטטוס קוו — אני רוצה להשתחרר ממנו. ה"סטטוס קוו" הוא ערימה של פשרות מעוותות שהמשיך לשמר הרוב המדומיין בעיני עצמו עם מיעוטים מדומיינים בעיני עצמם, בין אם מתוך תפישה ליברלית פלורליסטית ובין אם משיקולים פוליטיים במטרה להבטיח את כוחו הפוליטי האפקטיבי. כל זה נגמר. כבת למיעוט, אינני מוכנה "להניח לסטטוס קוו", כלומר לשלם מחירים כבדים שהייתי נכונה לשלם כשעוד ראיתי בעצמי רוב: הניצול של "מדינת הרווחה" לטובת מימון מגזר ש"אי יצרנותו אומנותו"; שירות לא שוויוני בצבא ובשירות הלאומי־אזרחי ללא תגמול ראוי או פיצוי על כך; שירות לא שוויוני בכלכלה הישראלית ואחריות על יצירת הרוב המכריע של התוצר בישראל לצד אפס כוח פוליטי אפקטיבי בעיצוב מדיניות הפנים והחוץ; פוליטיזציה של הדת ומונופול אולטרה־אורתודוקסי, המשחית ומנוון את צביונה היהודי של המדינה כלפי פנים וחוץ, וממאיס את תורתי היהודית על ילדי. רבקה אהובתי, התהפכו היוצרות והרי אני פטורה מעונשו של זה. חטאתי בפטרנליזם ליברלי. המאבק בעד ונגד לימודי ליבה הוא כבר ויכוח פנים חרדי וממילא כזה שאת — ולא אני — תכריעי בו. אני פונה לעשות לביתי: לזקוף את קומתה של היהדות הליברלית המתונה בדין, לעשות סייג לתורה ולהעמיד תלמידים הרבה. מתברר שאת השותפות בחברה היהודית והדמוקרטית, שעליה חלמנו יחד בבית הנשיא, לא נוכל לבנות על בסיס הסכמות אלא על בסיס מאזן כוח בריא. השלום, גם מבית, יצמח על קרקע פוליטית בוגרת שתפנים את מגבלות הכוח ואת מחיר ההפסד. האסטרטגיה ה"ממלכתית" של הציבור הליברלי נכשלה למרות האנרגיה והמשאבים האדירים שהושקעו בה. ההכרה בתבוסה והמעבר לתודעת מיעוט — הן האתגר שלי כעת. אני מרגישה שעלי למנף את התבוסה לשחרור מכבלי ה"נדיבות של מנצחים", לגיבוש תודעה של סכין בין השיניים — ממש כמוך — כשזה נוגע לחינוך ילדי ולעתידם. אני רוצה לתעל את האנרגיה לביצור הקווים האדומים ולחיזוק המסד הרעיוני־ערכי שתרם להישגיה האדירים של ישראל עד כה: הבטחת פלורליזם רעיוני ודמוקרטיה איתנה, שוויון, זהות יהודית ליברלית, הפרדת הדת מהפוליטיקה, חדשנות כלכלית ומדעית, ופרגמטיזם מדיני. ממש כמו חזון חברת הלומדים שלך, שבנה ישיבה אחר ישיבה, כעין מדינה בתוך מדינה, תוך שרטוט חזון ארוך טווח. כמו חרדית לדבר ה', כך עלי לבנות ולהיבנות. לכן רבקה אהובתי, כעת משהתהפכו היוצרות, אנא עמדי על משמר הממלכתיות בזמן שאני ניגשת לבנות את חברת הלומדות שלי ולשחרר בתחומה את היהדות מכבלי הסטטוס קוו. זה לא נגדך — אני יודעת שדווקא את תביני — תורתי אומנותי. עכשיו תורי לעצור את התנועה בהפגנות בר אילן ולהיהרג באוהלה של תורה.

*רוני אלון היתה מנכ"לית המשרד לשיתוף פעולה אזורי ומנהלת התוכן והאסטרטגיה בבית הנשיא בתקופת הנשיא ראובן ריבלין *

לפני שנה. 8 בדצמבר 2022 בשעה 4:01

אֹמֶץ הוּא לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בִּלְתִּי נִרְאֶה:
נָשִׁים זְקֵנוֹת שֶׁקּוֹנוֹת מִצְרָכִים בְּעַצְמָן.
אִמָּהוֹת שֶׁהוֹפְכוֹת לְצֵל.
נָשִׁים שֶׁמְּדַבְּרוֹת וּמְדַבְּרוֹת אַךְ אֵינָן נִשְׁמָעוֹת
עַד שֶׁגֶּבֶר אוֹמֵר, כֵּן, כֵּן.
יְלָדִים שֶׁחוֹלְפִים בַּמִּכְרוֹת.
פָלַסְטִינִים שֶׁאֵינָם זוֹרְקִים אֲבָנִים,
שֶׁרוֹצִים רַק אוֹכֵל וְחַיִּים עֲבוּר יַלְדֵיהֶם.
יִשְׂרָאֵלִים בְּבָתֵּי קָפֶה.
אֲנָשִׁים שֶׁמַּאֲכִילִים חַסְרֵי בַּיִת.
אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מַאֲכִילִים חַסְרֵי בַּיִת,
אֲבָל אוֹהָבִים אֶת יַלְדֵיהֶם.
אֲנָשִׁים שֶׁאוֹהֲבִים אֲנָשִׁים.
שֶׁאוֹהֲבִים חַיּוֹת.
צְעִירִים שֶׁאֵינָם נִתָּנִים לְרִסּוּן.
זְקֵנִים שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בְּשֶׁקֶט.
נָשִׁים שֶׁרוֹקְדוֹת עִם זְאֵבִים.
נָשִׁים שֶׁדּוֹאֲגוֹת לְגוֹסְסִים.
אֲנָשִׁים שֶׁמְּדַבְּרִים עַל זַעַם וְהִתְעַלְּלוּת.
אֲנָשִׁים שֶׁסּוֹבְלִים עִם חִיּוּךְ.
אֲנָשִׁים שֶׁסּוֹבְלִים בְּקוֹל.
אֲנָשִׁים שֶׁעוֹמְדִים מֵאֲחוֹרֵי אֱמוּנוֹתֵיהֶם.
יְלָדִים שֶׁמְּגִנִּים עַל יְלָדִים.
יְלָדִים חַסְרֵי בַּיִת שֶׁמְחַיְּכִים.
אֲנָשִׁים שֶׁצְּרִיכִים לְנַוֵּט בֵּין עוֹלָמוֹת שֶׁתֻּכְנְנוּ,
בְּמוּדָע אוֹ שֶׁלֹּא, כְּנֶגְדָּם.
לִהְיוֹת שָׁחֹר, בְּכָל מָקוֹם, בַּמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת.

לפני שנה. 2 בדצמבר 2022 בשעה 13:54

 

לפני שנה. 26 בנובמבר 2022 בשעה 17:31

דויד גרוסמן הוא חתן פרס ארסמוס!*
הוא יקבל אותו בארמון המלוכה ההולנדי ב-29.11, מידי המלך עצמו.
*פרס ארסמוס – פרס הולנדי למפעל-חיים, שניתן לאדם או למוסד שתרמו לאירופה ולעולם כולו תרומה יוצאת-דופן בתחומי התרבות או החברה – הוא אחד היוקרתיים שיש, כפי שמעידה רשימת הזוכים בו: מרטין בובר, מארק שגאל, אינגמר ברגמן, רוברט שומאן, הנרי מור, ז'אן פיאז'ה, קלוד לוי-שטראוס, וצלאב האוול, צ'רלי צ'פלין, מרגריט יורסנאר, ישעיהו ברלין. אירוע הענקת הפרס הוא מוקד לחודש שלם של אירועי תרבות בהולנד, והשנה תעמוד במרכז האירועים הללו כתיבתו של גרוסמן, כולל ראיונות פומביים אתו, אירועי חתימה ועוד. 
בתקופה של חוסר כבוד לתרבות מכל צד שהו, בתקופה שאף מנהיג/ה מכל דת/צבע/מין/צורה/נטיה/דעה/גיל לא טורחים לומר לזלזול ולאלימות שקיימים בחברה הישראלית בצורה מוקצנת, בתקופה שכל דבר הוא fake news (והאמינו לי כי אני יושבת ובודקת לפני שאני מתלוננת) הפרס הזה, לאיש הזה, זה דבר שמשמח אותי מאד.

מזל טוב מר גרוסמן! הלוואי ותקבל אהבה חובקת עולם מאנשים מכל מקום ומקום!

לפני שנתיים. 19 בנובמבר 2022 בשעה 12:20

 

זֶה הַחֲלוֹם שֶאָנוּ נוֹצְרִים בְּלִבֵּנוּ בְּלִי לוֹמַר מִלָּה:
שֶׁמַּשֶּׁהוּ מוּפְלָא יִקְרֶה פִּתְאוֹם,
שֶּׁזֶה מוּכְרָח לִקְרוֹת,
שֶׁהַזְּמַן יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַלֵּב יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַשְּׁעָרִים יִפָּתְחוּ לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַסֶּלַע יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁמַּעְיָן נִסְתָּר יִפְרֹץ לְעֻמָּתֵנוּ,
שֶׁהַחֲלוֹם עַצְמוֹ יִפָּתַח לְפָנֵינוּ
וְשֶׁבֹּקֶר אֶחָד נְשַׁיֵּט בְּלִי מֵשִׂים לְתוֹךְ
מִפְרָץ קָטָן שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁהָיָה שָׁם כָּל הַזְמַן.

לפני שנתיים. 17 בנובמבר 2022 בשעה 12:45

"צר לי עלייך, אחותי יהונתן. / צר לי עלייך, אחותי יהונתן. / אמנם אינך בצד השני, / אבל את שם, ואילו אני — / הינני כאן. // ולא כמו אלה שעוברים משם לכאן היום, / ולא כמו אלה שעוברים מכאן לשם היום, / עם קשר בסקייפ ויורו בכיס, / אלא כמו מהגר של פעם, שׁוֹקִיסְט / במעיל איום, // אשר נפרד לנצח ולא יראה עוד את יקיריו,/ אשר שילם מחיר נורא על עזיבת הקרב, / ויש לו כעת מלחמה חדשה, / ולכולם — חרדת נטישה, / עולם שחרב. // שום דרך לא תוביל אלייך, אחותי יהונתן. / במבוכים, בדרקונים אבד קולך, שָׁקֵט קטן. / ויש לך כעת משחק חדש, / והמסלול שלך מטושטש. / היכן את? היכן? // ואת קולעת תכשיטים מחרוזים צבעוניים, / אני קולעת חרוזים למחזורים עצבניים, / ואת עומדת בכנסייה, / כמו בזמן אחר, ובשיאה / של המיסה עונים // רק לך כל הקדושים, ואת שומעת קול, / ועוד קול, ועוד קול, את לא נוגעת באלכוהול / ולא בילדים, אלא רק בחתול, / וכמו אז, הופכת בכל בוקר צלול / לדרקון כחול".

לפני שנתיים. 14 בנובמבר 2022 בשעה 14:19

מֶזֶג-הָאֲוִיר הָאָהוּב עָלַי בָּעוֹלָם
הוּא מֶזֶג-הָאֲוִיר שֶׁל תֵּל-אָבִיב בְּלֵיל חֹרֶף.
תֵּל-אָבִיב כְּאִשָּׁה שֶׁהֱטִילוּהָ בִּבְגָדֶיהָ לָאַמְבָּט,
בִּרְיוֹנִים עָשׂוּ לָהּ אֶת זֶה, וְהִיא מְשׁוֹטֶטֶת
עַכְשָׁיו חֲרוּפָה בָּרְחוֹבוֹת מְיַחֶלֶת לְחֶסֶד.

עֲשׂוּ-נָא חֶסֶד עִם הָעִיר הַזּאֹת, אִמְרוּ מִלָּה חַמָּה אֵלֶיהָ.

 הָאֲוִיר שֶׁהִרְטִיב אֶת הַחוֹל וְהִרְוָהוּ נִיחוֹחַ אֲוִיר
מְהַלֵּךְ עַכְשָׁיו נִים-וְלֹא-נִים, מְאֻשָּׁר, לְפָנָיו כָּל הַלַּיְלָה.
הוּא מְלַטֵּף אֶת לֶחְיָהּ בְּעָבְרוֹ, אַךְ הוּא לֹא יִתְעַכֵּב.
נְעִימוֹת הַלַּחוּת מְפַלְּחוֹת בֵּין רִבּוּעֵי הַבָּתִּים
קוֹלְפוֹת טִיחַ. תֵּל-אָבִיב נִרְדְּמָה עַל עָמְדָהּ וּפוֹלֶטֶת
גְּנִיחוֹת טְרוּפוֹת מִן הַשֵּׁנָה.

אִמְרוּ מִלָּה טוֹבָה בָּעִיר הַזּאֹת, הִיא רְאוּיָה לְחֶמְלָה.