ספרית הפנטזיות שלי

"צר לי עלייך, אחותי יהונתן. / צר לי עלייך, אחותי יהונתן. / אמנם אינך בצד השני, / אבל את שם, ואילו אני — / הינני כאן. // ולא כמו אלה שעוברים משם לכאן היום, / ולא כמו אלה שעוברים מכאן לשם היום, / עם קשר בסקייפ ויורו בכיס, / אלא כמו מהגר של פעם, שׁוֹקִיסְט / במעיל איום, // אשר נפרד לנצח ולא יראה עוד את יקיריו,/ אשר שילם מחיר נורא על עזיבת הקרב, / ויש לו כעת מלחמה חדשה, / ולכולם — חרדת נטישה, / עולם שחרב. // שום דרך לא תוביל אלייך, אחותי יהונתן. / במבוכים, בדרקונים אבד קולך, שָׁקֵט קטן. / ויש לך כעת משחק חדש, / והמסלול שלך מטושטש. / היכן את? היכן? // ואת קולעת תכשיטים מחרוזים צבעוניים, / אני קולעת חרוזים למחזורים עצבניים, / ואת עומדת בכנסייה, / כמו בזמן אחר, ובשיאה / של המיסה עונים // רק לך כל הקדושים, ואת שומעת קול, / ועוד קול, ועוד קול, את לא נוגעת באלכוהול / ולא בילדים, אלא רק בחתול, / וכמו אז, הופכת בכל בוקר צלול / לדרקון כחול".