ספרית הפנטזיות שלי

יערה, ילדה בת 5, הפנתה שאלה לאנשי האקדמיה שריגשה אותם במיוחד:

"לחד-קרן בת אפשר לקרוא 'חת-קרן'?"

בפוסט שהעלו ברשתות החברתיות, מציעים אנשי האקדמיה ארבע אפשרויות איך לקרוא לחד קרן בלשון נקבה:

1."נקבת חד־קרן ":

בעברית יש חמור ואתון, אריה ולביאה, גמל ונאקה – אבל לרוב בעלי החיים (ובוודאי לדמיוניים שבהם) לא נוצרו שמות נפרדים לזכר ולנקבה, לכן הדרך הפשוטה והבהירה ביותר היא צירוף – "חד־קרן נקבה" או "נקבת חד־קרן"

2‍‍‍‍."חד־קַרְנִית":

נוכל לראות בצירוף "חד־קרן" מילה אחת, ולהוסיף לצירוף סיומת נקבה: חד־קַרְנָה או חד־קַרְנִית.

3."חדת־קרן" :

הרכיב חַד (=אחד) נשאל בעברית מן הארמית. צורת הנקבה הארמית היא 'חדה' (וגם בכתיב 'חדא'). לפי זה הצורה 'חדת־קרן' באה בחשבון.

‍‍‍‍‍‍‍ 4."חת־קרן" :

זו צורת נקבה נועזת מבחינה לשונית אך נראה שבכל זאת יש לה היגיון לשוני. אומנם הרכיב חד (=אחד) מקורו בארמית, אבל בתוך העברית 'חד' נתפסת כקיצור של 'אחד', ואם כן אין זה מופרך לקיים צורת נקבה 'חת' כקיצור מן 'אחת'. יתר על כן, בארמית יש תיעוד לצורת הנקבה המיודעת בת': חַתָּא (<'חדתא'), כלומר "האחת".

וספרנית אומרת -חת קרן חת משמעית :)

רִגְשֵׁי אַשְׁמָה יֵשׁ לִי

כַּמָּה שֶׁתִּרְצֶה /

אֲבָל לֹא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מְשַׁעֵר

https://www.haaretz.co.il/literature/study/2020-08-10/ty-article/.premium/0000017f-e748-da9b-a1ff-ef6f496a0000?utm_source=App_Share&utm_medium=Android_Native&utm_campaign=Share

"שני יהודים נוסעים ברכבת", פעם זו הייתה תחילתה של בדיחה, אחר כך זה היה תחילתו של הסוף.
'ספר הבדיחה והחידוד' חוגג יומולדת 100. זהו קורפוס הבדיחות היהודיות הגדול שכינס וערך אלתר דרויאנוב בשנות ה-20 של המאה העשרים.
בשלושה כרכים אסף דרויאנוב 3,170 בדיחות, חידודים והלצות שנותרו כתיעוד לעולם שהיה ואיננו עוד- עולמם של היהודים במזרח אירופה לפני השואה. להזכיר לנו שפעם היה שם גם צחוק.
הבדיחות עוסקות בנושאים רבים ומגוונים, מכל תחומי החיים:
נושאים שבינו לבינה – תחת הכותרת הנהדרת 'בחורים וגם בתולות'
בהקדמה לספר כותב דרויאנוב כי יש ברשותו עוד כמה מאות בדיחות "מן הסוג של 'אין מגלין אלא לצנועין'", אשר הוא חושש להדפיס אותן, ועדיין לא החליט מה יעשה בהן. לעולם לא נדע מה החמצנו.
בדיחות על בעלי מקצועות כמו עגלונים וחנוונים. על בעלי תפקידים בקהילה- גבירים, גבאים ובטלנים (כל עיירה צריכה בטלן) בדיחות של חסידים על מתנגדים, ושל מתנגדים על חסידים ושל אלה ואלה על המשכילים ולהפך.
בספר משתקפים אירועים היסטוריים שהשפיעו על היהודים, כגון המהפכה הקומוניסטית ומופיעות בדיחות על סלבס תקופתיים כגון טשרלי טשפלין.
בהקדמה למהדורה הראשונה כתב דרויאנוב כי הרעיון להולדת הספר עלה במוחו כאשר שהה בבית-הבראה בגרמניה. בפקודת הרופא נאסר עליו לקרוא חומר-קריאה כבד, ועל כן ישב ימים שלמים וקרא ספרי בדיחות והלצות. ואז עלה בדעתו לקבץ את הבדיחות לכלל אנתולוגיה יסודית.
דרויאנוב הושפע גם ממפעל הליקוט המפורסם של חיים נחמן ביאליק, אשר ערך באותם ימים את 'ספר האגדה'.
ואפרופו מפעלי ליקוט- הטקסט המלא של הספר זמין עכשו בפרויקט בן יהודה הנהדר המשמר ומנגיש ספרות עברית ברשת

https://benyehuda.org/author/24?fbclid=IwAR2Rk4qfBEx03e8MZEvDk9xiqIhYKD6N0V-hRxftqKtlkxvYkwlKIYgbCeU

מתוך החלטה מושכלת והוקרה לעולם המילים -אינני כותבת.

אני מנסה להשתמש במילים של אחרים כדי לשקף ולשתף במחשבותי ורגשותי.

לא תמיד אני ברורה ומובנית.

וזה נראה לי משחק הוגן.

כי ככה זה בחיים.לא הכל ברור ומובן.

אני קוראת לא מעט בלוגים פה.

לומדת על מחשבותיהם ורגשותיהם של אחרים.ומדמיינת. המון.שיח מולם.

בדבר אחד אני כושלת.

הצהרות על עומק אהבה וחיבה ומה שזה לא יהיה לשולט/שולטת/נשלט/נשלטת/מתחלף/מתחלפת/אחר/אחרת  מתחלפות בשניה ורבע להצהרות לדמות חדשה.

הגופה טרם התקררה....

וזה,האמת,מבהיל אותי.

למה,אתם שואלים?

כי אז אני למדה כמה למילים אין שום משמעות אמיתית עבור הכותבים.

וזה שובר אמון.

אז אולי תשתמשו פחות במילים ותטרחו לברר לעומק רגשותיכם?

החיפזון מהשטן....

כבדו את המילים.

ואם מיהרתם לכתוב הצהרות חדשות שכאלה,נסו לשאול את עצמכם-היה או לא היה,רגע לפני שהמילה הבאה עולה לאוויר.

בקיצור -אל תהיו חרטטנים.....

נֹעָה נוֹלְדָה בַּשָּׂדֶה בֵּין דֶּשֶׁא לְאֶבֶן
נֹעָה הָיְתָה כְּמוֹ אֵגֶל שֶׁל טַל
חַרְצִית הִיא קָטְפָה בַּשָּׂדֶה וּמִן הַכּוֹתֶרֶת
תָּלְשָׁה עַלְעַל עַלְעַל
כֵּן אוֹ לֹא, כֵּן אוֹ לֹא,
אֶלֶף שִׁירִים וְשִׁיר נֹעָה
כֵּן אוֹ לֹא עַלְעַלַּי
כֵּן אוֹ לֹא אוֹ אוּלַי
נֹעָה הוֹבִילָה אוֹתוֹ בֵּין דֶּשֶׁא לְאֶבֶן
נֹעָה נָשְׁקָה לוֹ עִם רֶדֶת הַטַּל
וְהוּא בְּעֵינֶיהָ שֶׁלָּהּ הֵצִיץ חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ
וּבְלֹא מִלָּה שָׁאַל:
כֵּן אוֹ לֹא...
נֹעָה הִרְחִיקָה נְדֹד מִדֶּשֶׁא מֵאֶבֶן
מִתַּלְתַּלֶּיהָ נִמְחָה לוֹ הַטַּל
וּמֵאָה חַרְצִיּוֹת הַשָּׂדֶה צוֹפוֹת אַחֲרֶיהָ
וְכָל עָלֶה יִשְׁאַל:
כֵּן אוֹ לֹא.....
נֹעָה הִיא שָׂם בַּשָּׂדֶה בֵּין דֶּשֶׁא לְאֶבֶן
שִׁיר אַחֲרוֹן מְזַמֵּר לָהּ הַטַּל
וְכָל חַרְצִיּוֹת הַשָּׂדֶה יָפוֹת הַכּוֹתֶרֶת
בּוֹכוֹת עַלְעַל עַל עַל
כֵּן אוֹ לֹא, כֵּן אוֹ לֹא
אֶלֶף שִׁירִים וְשִׁיר נֹעָה
כֵּן אוֹ לֹא אַלְלַי,
שָׁבָה נֹעָה אֵלַי.

"לא
המילים לא עושות אהבה
הן עושות חֶסֶר
אם אומר מים, אשתה?
אם אומר לחם, אוכל?"

 
אֲנִי הַהוּא
פִּין זָקוּר בְּתוֹךְ חָלָל רֵיק.
 
חָתַכְתִּי בּוֹ דַּקּוֹת דַּקּוֹת
עַד שֶׁנּוֹתְרוּ מִמֶּנּוּ רַק זְרָעִים
מִתּוֹכָם צָמְחָה הָאִשָּׁה שֶׁאָבְדָה
לִי לִפְנֵי שָׁנִים, כְּשֶׁסּוֹבַבְתִּי את
רֹאשִׁי לְרֶגַע וְהֵצַצְתִּי לְכִוּוּן אַחֵר.
 
אֲנִי פּוֹשֶׂקֶת אֶת רַגְלַי
כְּדֵי לְהַבִּיט דַּרְכָּן עַל הַבַּיִת שֶׁעָזַבְתִּי מִזְּמַן,
וְעַל הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה,
עֲצֵי תַּפּוּז עוֹמְדִים בִּפְרִיחַת אַפְּרִיל,
אָבִי שֶׁדּוֹרֵךְ עַל שָׁרְשֵׁיהֶם כְּדֵי לְהַעֲלוֹת מֵאֲדָמָה,
רֵיחוֹת הַמָּוֶת שֶׁאָפְפוּ אֶת הַמִּרְפָּסוֹת וְהַחַלּוֹנוֹת
וְהַמַּרְזְבִים וְהַסַּפּוֹת וְהַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַמִּטּוֹת
וְהַדְּלָתוֹת, שֶׁנִּסְגְּרוּ עַל מָה שֶׁנָּשְׂאָה הַסְּעָרָה בְּיוֹם אֶחָד,
כְּשֶׁהַהִיא פָּנְתָה לְכִוּוּן אַחֵר וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי פֹּה.
 
רַגְלַי קְרוּעוֹת מִן הַמַּאֲמָץ
שֶׁחוֹלְלוּ הָרוּחוֹת בְּתוֹךְ דָּפְנוֹתַי
מְגָרוֹת אֶת הַדְּבֵקוּת הַנִּגֶּרֶת
בַּקְּרוּמִים הַמִּשְׁתַּפְּלִים, הַנֶּעֱרָמִים, הַנִּסְחָפִים,
הַנָּעִים, הַמַּחְלִיקִים בְּתוֹךְ בְּשָׂרִי הָרָטֹב.
אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַשַּׁלְוָה שֶׁהֵבִיא הָעֲרָפֶל בַּלַּיְלָה הַהוּא,
כַּאֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתִּי לְהַבְחִין בְּדָבָר.
 
אשֶׁר סְתָמִי הִתְנַשֵּׂא בְּחַיַּי
כְּמוֹ בָּרָק רָחוֹק שֶׁלֹּא נִתָּן לִשְׁמֹעַ עוֹד אֶת רַעֲמוֹ.
נָגַעְתִּי בּוֹ קַלּוֹת
נִשְׂרֶפֶת, מֻתֶּכֶת.
לֶהָבָה שֶׁל אִשָּׁה שֶׁעָבְרָה כָּאן מִזְּמַן,
לִרְגָעִים.
 

ככל שאני ממהרת,

אני קטנה

"כשאתה מתעורר בבוקר פו, שאל חזרזיר לאחר שתיקה ארוכה, מהו הדבר הראשון שאתה אומר לעצמך?

מה יש לארוחת בוקר? אמר פו, ומה אתה אומר, חזרזיר?

אני תוהה איזה דבר מלהיב הולך לקרות היום, אמר חזרזיר.

פו הניד את ראשו בהרהור.

זה אותו הדבר, אמר פו".