ספרית הפנטזיות שלי

רֶגַע אֶחָד שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה. אָנָּא. אֲנִי 
רוֹצֶה לוֹמַר דְּבַר מָה. הוּא הָלַךְ 
וְעָבַר עַל פָּנַי. יָכֹלְתִּי לָגַעַת בְּשׁוּלֵי 
אַדַּרְתּוֹ. לֹא נָגַעְתִּי. מִי יָכוֹל הָיָה 
לָדַעַת מַה שֶּׁלֹּא יָדַעְתִּי. 

הַחוֹל דָּבַק בִּבְגָדָיו. בִּזְקָנוֹ 
הִסְתַּבְּכוּ זְרָדִים. כַּנִּרְאֶה לָן 
לַיְלָה קֹדֶם בַּתֶּבֶן. מִי יָכוֹל הָיָה 
לָדַעַת שֶׁבְּעוֹד לַיְלָה יִהְיֶה 
רֵיק כְּמוֹ צִפּוֹר, קָשֶׁה כְּמוֹ אֶבֶן.   

לֹא יָכֹלְתִּי לָדַעַת. אֵינֶנִּי מַאֲשִׁים 
אוֹתוֹ. לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישׁ אוֹתוֹ קָם 
בִּשְׁנָתוֹ, סַהֲרוּרִי כְּמוֹ יָם, חוֹלֵף לְיָדִי, אוֹמֵר 
לִי בְּנִי. 
בְּנִי. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה, בְּמִדָּה כָּזֹאת, אִתִּי.    

מה משותף לאובמה, טויוטה, צ'יטה וסאדו?

"מְרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאָה נֵס
אֲבָל מִקָּרוֹב גַּם נֵס לֹא נִרְאֶה כָּךְ.
אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָבָר בְּיָם-סוֹף בִּבְקִיעַת הַיָּם
רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמַּזִּיעַ שֶׁל הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו
וְאֶת נוֹעַ יְרֵכָיו הַגְּדוֹלוֹת."

זוּט הִיא חַיְדַּקִּית.
הִיא קְטַנָּה.
מַמָּשׁ קְטַנָּה.
קְטַנָּה כָּל כָּךְ שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתָהּ רַק בְּעֶזְרַת מִיקְרוֹסְקוֹפּ.

וְאִם רוֹצִים, אֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה

וְלָצֵאת עִם זוּט לְהַרְפַּתְקָאוֹת בִּמְקוֹמוֹת מַדְהִימִים –

אֶל הַמְּצוּקִים וְהַנְּקָרוֹת שֶׁל הַשִּׁנַּיִם

וְאֶל הַיְּעָרוֹת הָעֲבֻתִּים שֶׁל בַּד חֻלְצָה.

הַסֵּפֶר הַמֻּשְׁלָם לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְבּוֹנֵן בָּעוֹלָם

מַמָּשׁ מִקָּרוֹב.

"דַּע לְךָ שֶׁכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה
יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיוּחָד מִשֶׁלּוֹ
דַּע לְךָ שֶׁכָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב
יֵשׁ לוֹ שִׁירָה מְיוּחֶדֶת מִשֶׁלּוֹ
וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים
נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל רוֹעֶה
 
כַּמָּה יָפֶה כַּמָּה יָפֶה וְנָאֶה
כְּשֶׁשׁוֹמְעִים הַשִּׁירָה שֶׁלָּהֶם
טוֹב מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל בֵּינֵיהֶם
וּבְשִׂמְחָה לַעֲבֹד אֶת ה'
וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים
מִתְמַלֵּא הַלֵּב וּמִשְׁתּוֹקֵק
 
וּכְּשֶׁהַלֵּב מִן הַשִּׁירָה מִתְמַלֵּא
וּמִשְׁתּוֹקֵק אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
אוֹר גָּדוֹל אֲזַי נִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ
מִקְּדוּשָׁתָהּ שֶׁל הָאָרֶץ עָלָיו
וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים
נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הַלֵּב"

https://www.facebook.com/groups/117311088841608/

גְּדוֹלָה הָאַהֲבָה שֶׁבְּדָבָר אֵינָהּ תְּלוּיָה,
גְּדוֹלָה הָעֲבוֹדָה בְּלִי מַטָּרָה גְּלוּיָה.
אִם תְּוַתֵּר עַל קֶסֶם הַתִּחְכּוּם,
אָז תְּגַלֶּה פִּלְאֵי פַּשְׁטוּת שֶׁבַּיְּקוּם.

"מעולם לא פגשתי אדם כל כך פזרן כמוה בהרעפת נשמתה לאחרים.

היא לא הייתה נותנת מנשמתה,

היא הייתה מעניקה אותה במתנה,

זורקת זהב דרך החלונות".

כך אמר ז'אן קוקטו על חברתו היקרה אדית פיאף משנודע לו על מותה,

מוקדם בבוקר יום שישי ה-11 באוקטובר 1963.

לבו החולה לא עמד במכת הידיעה על מותה, וגם הוא מת, שעות אחדות אחר כך

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְקַשִּׁים לְהוֹדוֹת בָּאֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהָאֱמֶת מַפְחִידָה אוֹתָם
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכְּשֶׁהֵם רוֹאִים אֶת הָאֱמֶת הֵם בּוֹרְחִים לִדְרוֹם־אֲמֵרִיקָה
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּשְׁבִילָם אֱמֶת בַּבַּיִת זֶה כְּמוֹ מֵת בַּבַּיִת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמּוּכָנִים לָמוּת פַּעֲמַיִם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאוּ אֶת הָאֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמּוּכָנִים לָמוּת מָוֶת מְכֹעָר אֲבָל הַרְחֵק מִן הָאֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהָאֱמֶת מָרָה לָהֶם מִלַּעֲנָה
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמְּקִיאִים מֵרֵיחַ שֶׁל אֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהָאֱמֶת שׁוֹלַחַת אוֹתָם יָשָׁר לְבֵית־הַמְשֻׁגָּעִים
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמּוּכָנִים לְהִתְנַכֵּר לִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם אֲשֶׁר דָּבְקָה בָּהֶם אֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמְּבַטְּחִים אֶת עַצְמָם כְּנֶגֶד הָאֱמֶת בְּפּוֹלִיסָה כְּפוּלָה צְמוּדָה לַדּוֹלָר
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכְּשֶׁהֵם שׁוֹמְעִים אֶת הַמִּלָּה אֱמֶת הֵם שׁוֹלְחִים אֶת יָדָם אֶל הָאֶקְדָּח
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמְּשַׁנְּנִים לִבְנֵיהֶם שֶׁהָאֱמֶת מֵתָה וְנִקְבְּרָה וְאֵין לִקְרֹא אֶל הַמֵּתִים
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁעוֹמְדִים בְּרֹאשׁ אִרְגּוּן אַרְצִי כְּנֶגֶד הָאֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁעוֹמְדִים בְּרֹאשׁ אִרְגּוּן בֵּינְלְאֻמִּי כְּנֶגֶד הָאֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָאֱמֶת הִיא מָשָׁל וְהַנִּמְשָׁל הוּא אֱלֹהִים
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָאֱמֶת הִיא הַבִּיּוֹגְרַפְיָה שֶׁלָּהֶם
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָאֱמֶת הִיא אוֹיֵב הַחַיִּים
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמְּעִידִים עַל עַצְמָם שֶׁהֵם נְקִיִּים מִכָּל רְבָב שֶׁל אֱמֶת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאֶמְצְעֵי־חִטּוּי כְּנֶגֶד הָאֱמֶת הֵם פַּרְנָסָתָם: הֵם מַמְלִיצִים
לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בֹּקֶר צָהֳרַיִם וָעֶרֶב, כִּי הָאֱמֶת, בְּדוֹמֶה לִנְמָלִים
וּלְמַקָקִים, עֲשׂוּיָה לְהִתְגַּלּוֹת בְּמַפְתִּיעַ, בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם, כְּאִלּוּ יֵשׁ
מֵאַיִן.

צער לך וצער לי,
על כך מעידות העיניים.
בואי, אישה, ביום זה אוילי
לארוחת צעריים.
נשב, נשוחח על דא ועל הא,
על אי השוקע במים,
על אבינו אדם, על אמנו חוה,
ועל מלאכים בשמים.
ואם מלאכים לא היו ואינם,
נשוב נדבר על חוה ואדם.

צער לך וצער לי.
הידעתם?
בשירו של אריק איינשטיין ללחן של יוני רכטר ולמילותיו של המשורר אברהם חלפי:
צער לך וצער לי,
על כך מעידות העיניים.
בואי, אישה, ביום זה אוילי
לארוחת....צהריים.
ובכן אין מדובר בארוחת צהריים, אלא: ארוחת צעריים.
חלפי ממציא צורה זוגית למילה צער.
כמו:
יום יומיים
מחר מחרתיים
נעל נעליים
וגם....
צער צעריים