ספרית הפנטזיות שלי

אז מי שעוד לא קרא, לרוץ!

ומי שקרא ולא עשה לו חשק לנסוע לטנזניה - ללכת לשבת בפינה. אולי לעמוד?

ומי שקרא, ועשה לו חשק ולא נסע - כעת, בעת הקורונה, לכו תדעו מתי ניסע שוב....

""השימפנזים, אני מאמינה, יותר מכל יצור חי אחר, עזרו לנו להבין שבסופו של דבר, אין קו חד שמפריד בין בני אדם ושאר ממלכת החי."

ובהרצאת טד היא מוסיפה ש:

"העמים הילידים ברחבי העולם, לפני קבלת החלטה משמעותית, נהגו לשבת במעגל ולשאול את עצמם, איך ההחלטה הזו משפיעה על העם שלנו 7 דורות קדימה?"

ישבתם?

https://www.ted.com/talks/jane_goodall_how_humans_and_animals_can_live_together?fbclid=IwAR0rM8t-0PMYZbIbPzoOG-kocO0Qxz8_iafDLbWXnxJCPsQic4Yu-t6diYc

אולי אתם מכירים את המיזם הזה. ואולי לא.

לי הוא התגלה במקרה. וכהפתעה נעימה.

אני אוהבת שמקריאים לי.שיר , סיפור או סתם כתבה.

בחרתי לתת לכם טעימה פה:

מה קורה/דליה רביקוביץ

http://www.haarchion.co.il/poem/מה-קורה/

לינק לאתר :

http://www.haarchion.co.il/%d7%99%d7%95%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d/

חָשַׁבְתִּי עָלֶיהָ כְּעַל עֵץ הַמִּשְׁאָלוֹת שֶׁמֵּת
וְרָאִיתִי כֵּיצַד מְנִיפִים אוֹתוֹ, שֹׁרֶשׁ וְעָנָף, לַמְּרוֹמִים
בְּעוֹד נִשְׁמָטִים מִתּוֹכוֹ כָּל הַדְּבָרִים

שֶׁנִּנְעֲצוּ, צֹרֶךְ אַחַר צֹרֶךְ אַחַר צֹרֶךְ, בַּקְּלִפָּה
וּבָעֵצָה הַבְּרִיאָה: מַטְבֵּעַ וּמַסְמֵר וְסִכָּה
גָּלְשׁוּ מִתּוֹכוֹ כְּמוֹ זְנַב שָׁבִיט,

טְבוּעִים מֵחָדָשׁ וּשְׁחוּקִים. וְהִנֵּה רָאִיתִי
רֹאשׁ-אִילַן אַוְרִירִי עוֹלֶה מִבַּעַד לְעָנָן מִתְנוֹצֵץ
וּפָנִים מִתְגַּלּוֹת בַּמָּקוֹם בּוֹ עָמַד הָעֵץ.

"בנשיקות אלו היה משהו של דריסת חיה איומה, של רצח. לו אמרה למחות, לא היתה מסוגלת, ולו אמר להמיתה, לא היתה מוחה".

בֵּין הָעֲלִיצוּת הָרִאשׁוֹנָה לְתוּגַת הַכּוֹס הָאַחֲרוֹנָה -
יֵשׁ וְהָאָדָם מְחַכֶּה לַגִּיל שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ יַתְאִים לוֹ
(יֵשׁ שֶׁלֹּא מַגִּיעִים לְכָךְ בְּחַיֵּיהֶם).
אֵיפֹה זֶה סֵתֶר לִבֵּךְ?

אֲהָבוֹת תּוֹתָבוֹת הָיוּ בְּחַיַּי; נִצְחוֹנוֹת נְדִירִים
עֲצוּבִים מִכִּשְׁלוֹנוֹת חוֹזְרִים.
אֶת כָּל הַטָּעֻיּוֹת אֲנִי מַכְנִיס לַדְּמֻיּוֹת שֶׁלִּי
וְלוֹמֵד מֵהֶן, וְיוֹדֵעַ אֵיךְ קוֹרְאִים לַמִּלְחָמָה הַבָּאָה.

אֵיפֹה זֶה סֵתֶר לִבֵּךְ?

אֲנִי רוֹצָה שֶׁתָּבוֹא אֵלַי
כְּמוֹ שֶׁנִּכְנָסִים בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
לְעִיר שֶׁלֹּא מַכִּירִים
בְּלִי לָדַעַת
אֵיפֹה יָפֶה
וְאֵיפֹה מְסֻכָּן לְהִסְתּוֹבֵב
וְאֵיפֹה גָּרִים הָרְעֵבִים
שֶׁזְּרוּקִים בָּרְחוֹבוֹת
וְאֵיפֹה יֵשׁ סַפְסָלִים לָשֶׁבֶת
לְהִסְתַּכֵּל עַל הַיָּרֹק
וְאֵיפֹה זוֹרֵם בִּיּוּב
כִּי לֹא טִפְּלוּ
הַרְבֵּה זְמַן
וְאֵיפֹה הַגַּן
שֶׁמְּשַׂחֲקִים בּוֹ הַיְּלָדִים
אֲנִי רוֹצָה שֶׁתָּבוֹא אֵלַי
כְּמוֹ שֶׁנִּכְנָסִים בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
לְעִיר שֶׁלֹּא מַכִּירִים
אֲבָל אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלִּפְעָמִים
תִּסְתַּכֵּל אֶל הַשָּׁמַיִם
וְתַחְשֹׁב
אֵלּוּ אוֹתָם שָׁמַיִם
בְּכָל עִיר.

יֵשׁ שָׁעָה שֶׁהָאוֹר
יֵשׁ שָׁעָה שֶׁהַכֹּל יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאוֹר
כְּמוֹ אֶבֶן חֵן בְּתוֹךְ עֲדִי זָהָב
אֶפְשָׁר לַחְפֹּן אוֹר כָּזֶה
אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל אוֹר כָּזֶה
אֶפְשָׁר לִגְמֹעַ אוֹר כָּזֶה
אֶפְשָׁר לַנוּעַ בּוֹ לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב
אֶפְשָׁר לִשְׁקֹל אוֹתוֹ בְּזָהָב
מָלֵא

"מַיִם חַיִּים בִּבְאֵר אַחַת יֵשׁ.
אִוְשַׁת רוּחַ, לַחַשׁ אֵשׁ…
בִּבְאֵר רְחוֹקָה, בְּמִדְבָּר לְלֹא שֵׁם,
יֵשׁ מַיִם חַיִּים לְעוֹלָם שָׁלֵם.

וְגַם בִּגְלַל הַצִּפֳּרִים, וְגַם בִּגְלַל הַצִּפֳּרִים
רָצִיתִי רַק לוֹמַר לָךְ, בְּשָׁעָה כְּמוֹ חָמֵשׁ:
אִוְשַׁת רוּחַ, אָחוֹת, הֲשׁוֹמַעַת אַתְּ? אִוְשַׁת מֶשִׁי הַסִּין אֲשֶׁר אָהַבְתְּ
וּטְפִיחַת יְרִיעוֹת הַשֵּׁשׁ…"

לֹא טָעַמְתִּי מִפְּרִי עֵץ הַדַּעַת.
חָשַׁבְתִּי שֶׁהַסּוֹד נִמְצָא בָּרָקָּב,
בֶּעָלִים שֶׁזָּרְקוּ אֶת עַצְמָם לַקַּרְקַע
מִגֹּבַהּ שֶׁל עֶשֶׂר קוֹמוֹת.
רָאִיתִי אֵיךְ הַפְּרָחִים שֶׁנָּשְׁרוּ
מְבָצְעִים אֶת הַמָּוֶת הַיָּחִיד בַּגָּן,
וְאֵיךְ הֵם חוֹזְרִים בְּעָצְמָה אֲפֵלָה
אֶל הַשָּׁרָשִׁים.
אֲנִי לֹא מִצְטַעֶרֶת.
זֶה הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתִי כְּבֵדָה וּמְהֻרְהֶרֶת.
בִּשְׁבִילִי, הַפְּרִי הֲכִי מְהַמֵּם
הָיָה לִבְּךָ הָאָדֹם.

*