ספרית הפנטזיות שלי

"...ומה שלום אמא שלך, היא בסדר?". "נפטרה לפני שבועיים".

"מה אתה אומר. ואבא שלך?".

"מת לפני שנתיים, בטקוארמבו. הוא היה גר אצל דודתי לאונור".

"הוא בטח היה כבר זקן".

ברור שהיה זקן. אלוהים, איזה שיעמום.

רק אז הוא שאל את השאלה ההגיונית והמתבקשת: "אז תגיד, התחתנת בסוף עם איזבל?".

"כן, ויש לי שלושה ילדים", השבתי כדי לקצר תהליכים. לו, השבח לאל, יש חמישה.

"ומה שלום איזבל? חתיכה כמו תמיד?".

"נפטרה", אמרתי, תוך אימוץ ההבעה האטומה ביותר ברפרטואר שלי.

המילה נקשה באוויר כמו יריה והוא, למרבה המזל, נראה נבוך.

מיהר ללגום מה שנותר בכוס הקפה השלישית ומיד הביט בשעון.

יש סוג של רפלקס אוטומטי בזה, לדבר על המוות ומיד להביט בשעון".

- מספרדית: יונה קרנץ