ספרית הפנטזיות שלי

בגיל 40 פרנץ קפקא (1883-1924), שמעולם לא התחתן ולא נולדו לו ילדים,

עבר בפארק בברלין כאשר פגש ילדה שבכתה כי איבדה את הבובה האהובה עליה. היא וקפקא חיפשו את הבובה ללא הצלחה.

קפקא אמר לה להיפגש איתו למחרת והם יחזרו לחפש אותה יחד.

למחרת, כשעוד לא מצאו את הבובה, מסר קפקא לילדה מכתב "שנכתב" על ידי הבובה ובו היה כתוב :

"בבקשה אל תבכי. יצאתי לטיול לראות את העולם. אני אכתוב לך על הרפתקאותיי."

כך החל סיפור שנמשך עד סוף חייו של קפקא.

במהלך פגישותיהם קרא קפקא את מכתבי הבובה שנכתבו בקפידה על כל מה שעברה במסעותיה והילדה מאוד נהנתה להקשיב והתגעגעה לבובה.

לבסוף, קפקא החזיר לילדה את הבובה (הוא קנה לילדה בובה חדשה) כשחזר לברלין.

"זה לא נראה כמו הבובה שלי בכלל," אמרה הילדה.

קפקא מסר לה מכתב נוסף בו כתבה הבובה: "המסעות שלי שינו אותי."

הילדה הקטנה חיבקה את הבובה החדשה והביאה אותה מאושרת הביתה.

שנה לאחר מכן נפטר קפקא.

שנים רבות אחר כך, הילדה שהייתה עכשיו בוגרת מצאה מכתב בתוך הבובה. במכתב הזעיר עליו חתם קפקא נכתב:

"כל מה שאתה אוהב כנראה יאבד, אבל בסופו של דבר האהבה תחזור בדרך אחרת."