מטקות ינקתי משדי אבי, גבר לבנבן ולא ים תיכוני, שמצא במשחק תחליף זמין לסקווש, ענף ספורט שאותו נאלץ לזנוח בעלותו למדינת עולם שלישי. לימים, כשבגרתי, הבנתי כי זהו ההסבר למשחקו ההתקפי - נטייה שבה נאבק בגבורה בשחקו מול ( ובמושגיו: נגד) ילדיו הרכים שהריצו אותו הלוך ושוב על קו החוף הלבנטיני שעורר בו געגוע לחופים של מלבורן (אבל אבא, שם יש כרישים.. סו וואט!) . האימון הסבלני נמשך שנים אך כשנשלם, בהגיענו לגיל דו-ספרתי מוקדם, נשא פירות! סוף סוף יכול היה אבי המיוזע ליהנות משני פרטנרים נמרצים (ובעלי כושר ספיגה), לשחרר את השחקן ההתקפי שבו, לטפוח לעצמו על שכם מתקלפת ולהזכיר לנו עד כמה זה היה לא קל ואיזה מאמץ נדרש, ושנעריך את זה!
ואני מעריכה. והיום, עוד יותר - לאחר שאני עצמי רצתי הלוך ושוב על קו החוף, התכופפתי להרים אין ספור כדורים, ועברתי עם בני ממשחק מגומגם לדיאלוג כדורי רהוט. הייתי רוצה שאבי , ששוב אינו פוקד את החופים, יראה אותנו, וייהנה, וידע שלפחות לפיד מורשתי אחד הועבר מסב לנכדו.
מטקות הוא משחק פשוט נגיש, בריא וזול שמרכיביו הם חול, כדור זעיר ושתי כפות עץ. אם לא משחקים כמו אבי, זהו אחד המשחקים היחידים שבהם המשחקים אינם מתחרים זה בזה אלא פועלים בשיתוף פעולה - ובחירוף נפש! - למען מטרה משותפת. מטקות הוא ריקוד-זוגות המחייב אותך ללמוד את הזולת : את הטמפרמנט שלו, את נקודת התורפה ונקודות החוזק. מטקות הוא דיאלוג בלי מילים, בלי בגדים, ומתוך שכחת הגוף והגיל ( כך רצוי, לפחות). מטקות מקרבות אותנו. כל צמד מטקאיסטים הוא בועה, מנגנון עצמאי המשתלב בתוך המנגנון המורכב של כלל המשחקים בזמן נתון - ובהרמוניה. מטקות זו מוזיקה ישראלית לא מזרחית ולא מערבית. מטקות זה כדורים שורקים - שוחרי שלום. מטקות זה להניח את המטקות ולשבת לדבר, או לשתוק מול שקיעה. מטקות, בני ובנותיי, היה אחד הדברים הראשונים שעשיתי עם אביכם, על החוף הזה, שבו בבוא היום (אם תשקיעו ותזיעו ותרוצו הלוך ושוב) אולי גם אתם תשחקו עם ילדיכם.
