הֱיִיתֶם הֲפָכִים גְּמוּרִים
אַתְּ הִשְׁתַּמַּשְׁתְּ בְּאוֹר בְּכַמֻּיּוֹת וּבְהֶכְרֵחַ
כְּמוֹ כַּפִּית גְּדוּשַׁה סֻכָּר בְּכוֹס קָפֶה,
הוֹסַפְתְּ אוֹתוֹ לְכָל דָּבָר,
אֶצְלוֹ הֻנְהַג שְׁעוֹן חֹרֶף בִּקְבִיעוּת
כָּל הַשָּׁנָה
מֻקְדָּם נִתְפַּס
כִּמְאֻחָר, וּלְעִתִּים הָיָה יוֹמוֹ נָטוּל
לַחֲלוּטִין.
אַתְּ הָיִית פְּתוּחָה וְדַבְּרָנִית
פִּזַּרְתְּ מִלִּים לְכָל דִּכְפִין,
הוּא, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הִבְרִיחַ אֶת שְׂפָתָיו
אוֹסֵף אֵלָיו
אֶת שְׁתִיקוֹתָיו, מַחְשְׁבוֹתָיו
בְּאֵרוּעִים לֹא לוֹ, נִסְגָּר.
יָכֹלְתְּ לְהִסְתַּכֵּל עָלָיו שָׁעוֹת, כּוֹתֵב, קוֹרֵא
עָיֵף, נִרְדָּם, חוֹלֵם, וּלְלַטְּפוֹ בְּעוֹד
שֶׁמֵּעֵינָיו נִבַּט מַבָּט קָצָר, זָהִיר.
בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה הָיוּ הַמַּבָּעִים כֻּלָּם
קְרִירִים
(לִבֵּךְ עוֹדוֹ רָתוּחַ
וְגוֹלֵשׁ עָלָיו מֵרֹב גַּעְגּוּעִים)
הָיִית קוֹרֵאת לוֹ, "אֲהוּבִי,"
"מַחְמַל נַפְשִׁי," "מָתוֹק שֶׁלִּי,"
וְהוּא הָיָה מֵשִׁיב לְךָ בִּמְשׂוּרָה בְּ"כֵּן?"
וּפַעַם הִתְפּוֹצַצְתְּ מִצְּחוֹק כְּשֶׁהִשְׁאִיר עַל פֶּתֶק
רְשִׁימַת קְנִיּוֹת, וּבְרֹאשָׁהּ כָּתַב לָךְ:
"אִירִיס יְקָרָה."
אֲבָל אָהַבְתְּ אוֹתוֹ
כָּל כָּךְ
תָּמִיד נִרְאָה לָךְ
כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁאִבֵּד
דְּבַר מָה, (שָׁעוֹן, כַּדּוּר, כִּוּוּן)
אוֹ שֶׁהִגִּיעַ שׁוּב לְבֵית הַסֵּפֶר
בְּלִי כָּרִיךְ בַּתִּיק,
אוֹ שִׁעוּרִים
נָכוֹן לִסְפֹּג עוֹד נְזִיפָה מֵהַמּוֹרָה
אִם רַק הָיָה רוֹצֶה, הָיִית נוֹתֶנֶת אֶת שֶׁלָּךְ,
(גַּם אֶת הַפְּרִי)
וְגַם, לְהַעְתִּיק אוֹתָךְ
אַחֲרֵי לֶכְתּוֹ, נִסִּית לִכְתֹּב
כְּאֵב
בְּכָל מִינֵי מִלִּים רַכְרוּכִיּוֹת
חַסְרוֹת עַמּוּד שִׁדְרָה
*
אֲבָל לְמַעַן הָאֱמֶת, הַרְבֵּה
לִפְנֵי שֶׁהוּא עָזַב אוֹתָךְ,
הָיוּ קְשָׁיִים : הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל
הוּא לא יָכוֹל הָיָה, אוֹ שֶׁיָּכוֹל הָיָה
מְעַט, וְלִפְעָמִים פָּחוֹת מִזֶּה
וְלִפְעָמִים גַּם כְּלוּם
וְאַתְּ הָיִית רַכָּה מִדַּי
תְּלוּתִית מִדַּי
רָצִית אוֹתוֹ כְּמוֹ בַּת יָם
אֶת מִישׁוֹרֵי הַחוֹל הַלְּהוּטִים.
הֵנַקְתְּ אוֹתוֹ חֲלֵב זָהָב
לַמְרוֹת
שֶׁכָּאֲבוּ לָךְ הַפְּטָמוֹת
*
כְּשֶׁבָּא חֶשְׁוָן
יָצָאת אֶל הָאֲוִיר שֶׁהִצְטַלֵּל מִגֶּשֶׁם
אֶל הַתְּאֵנִים, הָאַלּוֹנִים וּכְלִיל
הַחֹרֶשׁ, הַיּוֹרֶה נוֹתַר תָּלוּי עַל עֵירֻמָּם
כְּמוֹ אַהֲבָה אַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה
בַּסַּפְלוּלִים נִקְווּ הַמַּיִם
פְּנֵי הָאֲדָמָה כָּהוּ
וְהַסָּגֹל הָעַז נִמְהַל לִכְדֵי וָרֹד
גִּלִּית כִּי גַּם
תְּשׁוּקַת הָאֲבָנִים שְׁקֵטָה
אַךְ רְטֻבָּה מְאֹד
*
אַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים
הֲכִי קָשֶׁה הָיָה לְהִתְרַגֵּל לִלְשׁוֹן יָחִיד
(וְעוֹד בִּנְקֵבָה) אֲבָל,
עָשִׂית מַאֲמָצִים כֵּנִים:
הִשַּׁלְתְּ מִשְׁקָל, מָרַטְתְּ שָׂפָם
בְּשַׁעֲוָה, הִפְרַדְתְּ אֶת הַגַּבּוֹת
לָבַשְׁתְּ שְׂמָלוֹת צְמוּדוֹת, מְנֻקָּדוֹת (כְּמוֹ שִׁיר)
קַלּוֹת לְהִפָּתַח (כְּדֵי שֶׁתּוּכְלִי לִנְשֹׁם)
זָרַקְתְּ אֶת שַׁיָּרוֹת הַכַּפְכַּפִים
וְנַעֲלֵי הַטֶּבַע, הַבְּרִיאוֹת
עָלִית עַל נַעֲלֵי עָקֵב
(אֵיכְשֶׁהוּ, נִרְאָה כִּי
הִתְנַמַּכְתְּ מֵרֹב גַּעְגּוּעִים)
*
בַּמִּסְפָּרָה עָלָה בְּדַעְתֵּךְ:
פְּרֵדָה הִיא שַׂעֲרָה
שֶׁהִתְפַּצְּלָה
לִשְׁנֵי קְצָווֹת שְׂרוּפִים
(פלא-פואמות ושירים, ידיעות ספרים 2017)
