ספרית הפנטזיות שלי

*דברים שמותר כבר לספר על חנות הספרים המיתולוגית "לודוויג מאייר"*

ביולי 1961 נכנס קצין משטרה לחנות הספרים המפורסמת "לודוויג מאייר" בירושלים. הקצין ביקש מבעלת החנות לשאול מספר ספרי קריאה בגרמנית.
המוכרת הפנתה אותו למדפים וביקשה שיבחר כמבוקשו אלא שהקצין לא ידע גרמנית וביקש ממנה שתבחר עבורו.
וכך שבוע בשבוע חזר הקצין לחנות, החזיר את הספרים הישנים ולקח חדשים.

כעבור חודש לא יכלה גב' מאייר להתאפק וביקשה לדעת מי הקורא הסודי, אך הקצין לא הסכים לגלות.
עברו עוד מספר חודשים וסקרנותה של גב' מאייר לא פסקה. הפעם הסכים הקצין לגלות, בתנאי שהגב' מאייר תשמור על סודיות:
"הקורא הינו אדולף אייכמן המצוי בבית הסוהר בירושלים וממתין למשפטו. אנחנו חייבים לשמור על שפיותו ולכן מאפשרים לו לקרוא ספרים."

הגב' מאייר חישבה להתעלף, ולאחר שהתעשתה השיבה לקצין כי מאחר שמדובר במשימה לאומית היא נכונה להמשיך ולשתף פעולה, אך עליו להבטיח לה כי הספרים לא יוחזרו יותר לחנותה. "ספרים שנגע בהם אייכמן לא אני ולא לקוחותיי ייגעו בהם."

הקצין הסכים וההסדר נמשך, ומאז שנודע לגב' מאייר מי הוא הקורא המסתורי היא שלחה לו רק ספרים בנושאי ציונות, ארץ ישראל ויהדות...
*זו הייתה נקמתה האישית הקטנה של גב' מאייר בנאצי שהיה אחראי לגרש אותה ואת משפחתה מגרמניה.*

רוני מנור מנהל הספרייה והמאגרים הדיגיטליים
בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים