עמינדב דיקמן, חוקר הספרות ואחד מטובי המתרגמים לעברית, מת היום בגיל 63 ממחלת הסרטן. דיקמן היה פרופסור בחוג לספרות באוניברסיטה העברית, חבר באקדמיה ללשון וזוכה פרס ראש הממשלה ללשון עברית ופרס טשרניחובסקי באותה שנה, 2012. הוא נודע כמי שהצטיין בתרגום משפות רבות, בהן רוסית, צרפתית, יוונית עתיקה, אנגלית ולטינית. דיקמן פירסם שני ספרי מחקר ו–12 יצירות בתרגומו.
דיקמן, בנו של המתרגם וחוקר הספרות, שלמה דיקמן, נולד בוורשה ועלה לישראל עם משפחתו כשהיה בן שנתיים. המשפחה התיישבה בתל אביב וכשהיה בן שש בלבד מת אביו. הוא שירת במודיעין, עבד בעיתונים "על המשמר" ו"דבר" וב–1987 סיים לימודי תואר ראשון בתל אביב בלימודים קלאסיים. את השכלתו המשיך באירופה: דוקטורט בספרות השוואתית ובלימודים רוסיים השיג באוניברסיטת ז'נווה ואת עבודת הדוקטורט כתב על תרגומים פיוטיים לרוסית לספר תהילים. בין השנים 1996–2001 לימד ספרות השוואתית באוניברסיטת פן סטייט בארה"ב ולימים שימש ראש המסלול לתרגום ומרצה בחוגים לספרות עברית ולספרות כללית וכראש החוג לספרות באוניברסיטה העברית בירושלים.
מחקריו עסקו בהיסטוריה של התרגום, בתרגומים לרוסית ובשירה עברית ותרגומיו שיקפו הבנה ובקיאות עמוקה — שירות יוון ורומא, שירים מאת יוסף ברודסקי וו"ה אודן ועוד ועוד.
"אני חושב שכל אדם רציני שמתרגם שירה יודע אילו מחירים הוא משלם", אמר דיקמן בראיון ל"מקור ראשון" בתחילת 2019. "אנחנו מדברים על ספרים שמוכרים מאתיים עותקים, וכל העיסוק הזה עומד בסימן השאלה 'למי אנוכי עמל'. אין לי אשליות שהשירה הזו תכבוש המונים. חשוב להיות מודע למה שאתה מוותר עליו, אבל השאלה היא מה אתה עושה בידיעה הזו. אם אתה מתחיל לשקול שיקולים שונים כדי להשיג יותר קוראים, אהבה או הערכה — אתה נמצא במסלול ישיר לאבדון. לפי ההיגיון, אני צריך באמת לתרגם דברים חביבים וקלילים יותר, אבל אני לא מוכן לזה. העבודה שלי לא בנויה על ויתורים לקורא, וגם לא על רעיונות מזיקים על כך שבגלל שגם המשוררים בעת העתיקה היו אנשים בשר ודם שאכלו ושתו וישנו, צריך לקרב את לשונם ללשון זמננו. זה הבל".
