אנשים חולים נזקקים לעתים לביקור במנהרתו של מכשיר MRI. בעזרתו הם יזכו באבחון נכון של מצבם, יתוודעו לתחלואיהם וישמעו מה ניתן לעשות כדי להחלים. מדינות חולות אינן יכולות להידחק אל תוך הצינור כדי לזכות בדיאגנוזה מדויקת. הן על פי רוב מגושמות מדי, מרוצות מדי מעצמן, או בטוחות שהן יודעות הכל יותר טוב.
אך לעתים קורה, בעיקר במדינות בעייתיות, שמזימה פוליטית כלשהי, היחשפות לא מודעת, או הסתבכות מביכה בצרה, ממלאות את תפקיד ה־MRI ומספקות תמונה מקיפה ומדויקת של מלוא תחלואיהן. ברוסיה זו מלחמת אוקראינה. באמריקה — התחזקות טראמפ. בסין — גורל האויגורים.
בישראל זו פרשת החטופים. לא הצדדים הנצים, גם לא נימוקיהם המשתרעים על מלוא הספקטרום שבין תאוות נקם לאהבת אדם, ואפילו לא הזוהמה הפוליטית הנלווית לפרשה. עצם קיומו של הוויכוח הנתעב הזה הוא החושף את תחלואיה ופרצופה של המדינה.
מדינה נורמלית, שכמה מאזרחיה נחטפו כבני ערובה, היתה יודעת היטב שמחויבותה לאזרחיה היא אקסיומטית, עליונה ומוחלטת. לא נושא לפולמוס ציבורי. היא היתה קודם כל משחררת אותם. בכל מחיר. ללא היסוס. מהר ככל האפשר. לוויכוחים היא היתה מתפנה רק לאחר שכולם כבר היו בבית. מדינה שפויה גם לא היתה ממהרת להכריז בגאווה ובקול גדול, שמיד עם שחרור החטופים היא תזדרז להרוג את ראש החוטפים. רק אידיוטים מושלמים עושים זאת.
אבל ישראל כבר מזמן איננה שפויה. עצם קיומו של הוויכוח הזה שב וחשף זאת, וגם את מלוא ערוותה: את הבוז העמוק שהיא רוחשת לנתיניה. את כישלונה המוחלט במילוי חובותיה כמדינה. את האפסות ארוכת השנים של מנהיגיה. את יומרתה המגוחכת לשלוט באימפריה תופחת, כאשר היא לא מסוגלת אפילו לייצר שירות דואר סביר, מערך סעד אנושי, תחבורה ציבורית חצי ראויה, או מערכת חינוך שאינה עוסקת בטיפוח טיפשות, בהפצת בערות ובאילוף לגזענות.
ולצד כל אלה, ומעל לכל אלה, החליטה מדינת ישראל, ללא כל סיבה נראית לעין, למסור את צבאה, משטרתה ונתחים דשנים של משאביה וסמכויותיה לידי חבורה פגאנית חסרת עכבות. חלקה האחד פשיסטי וקטלני, חלקה האחר אגואיסטי ובטלני. חבורה שמכריזה כבר עשרות שנים ובפה מלא, שבכוונתה למרוד במלכות הרופסת שהוקמה כאן ב–1948, ולהקים תחתיה סניף נוסף של "מלכות השמים": שותף לאיראן, אפגניסטאן, חמאס ודאעש. צירוף אחים יהודואידים לאחים המוסלמים. אומרים שאפילו אלוהים, שבמקרה היה ער, פער פה נדהם ומבוהל כאשר הציץ עליהם מכיסא כבודו.
מאז זהו מלוא תפקידה של המדינה: לפנק את הקמים עליה להכחידה. לקנות את קולותיהם, לגדוש את ארנקיהם, לרקד עמם על הדם ולהילחם את מלחמתם ("מלחמת שלום הכיבוש" היא נקראת, והיא מתנהלת כבר כמעט 60 שנה).
וכך הגענו עד הלום. עד ויכוח מעורר קבס על מחירם של חיי אדם. עד מלחמה שאין קץ לפראותה ולרשעותה. עד שלטון של אדם אשר מיקום עכוזו חשוב לו יותר מחיי נתיניו. עם תמונת MRI שכזאת, רצוי למהר ל"טיפול נמרץ", או להישאר נינוח בבית ולהמתין לזק"א.
