כל היום נצעד בדרך
עם הכפכפים.
בקלילות נרים הברך
עם הכפכפים.
עד כמה שזה מוזר –
לעשות הכל אפשר,
ונעים
עם הכפכפים.
לריקוד בכפר נדהר עוד
עם הכפכפים.
גם להתנשק אפשר עוד
עם הכפכפים.
אבל אם בחור עליז
קצת יותר מדי פזיז –
מניפים
את הכפכפים.
קצת קשה לצעוד, בעצם,
עם הכפכפים.
והרגל שוב נלחצת
עם הכפכפים.
אך הבינו, יקירים:
כך מושכים פה תיירים
וכספים –
עם הכפכפים.
אל השוק היום יצאתי
עם הכפכפים.
במחשוף נאה פסעתי
עם הכפכפים.
הגברים שבכיכר
לקראתי מבט מוזר
מעיפים:
"איזה כפכפים!"
"הסתכל איך היא צועדת
עם הכפכפים.
איך היטב היא מנדנדת
את הכפכפים.
לא כל יום היום רואים
כפכפים כל-כך נאים.
מה יפים
הם הכפכפים!"
לאשתי היה אי-פעם
זוג של כפכפים.
היא היתה אז משגעת
עם הכפכפים.
אך היום הזוג הקט
התיישן כבר לא מעט.
מה שפופים
הם הכפכפים.
הם אומרים: "את משגעת
עם הכפכפים.
אנא תני לי קצת לגעת
רק בכפכפים."
וחושבים כל הגברים:
"כמה טוב לסנדלרים!
מלטפים
את הכפכפים".
כך מכל משמר שמרתי
על הכפכפים.
עד אשר אותו הכרתי
בין הענפים.
לחורשה חמקנו אט
וחזרנו למחרת
מתנשפים...
בלי הכפכפים.