מה זו ההודעה הזו?" אשתי החזיקה את הסלולארי שלי והצביעה על SMS שקבלתי:
< זו נירית. אני בחדר 1432, בוא כבר, אני חרמנית!!! >
רציתי שהאדמה תבלע אותי. איך לעזאזל שכחתי למחוק את זה?!
*
פגשתי את נירית בכנס השתלמות שנערך במלון מול הים,
בצהריים אכלנו יחד ודברנו עסקים,
ובערב, לפני שהתפזרנו, היא הזמינה אותי לדרינק.
אחרי כמה בירות היא הציעה שנשכור חדר.
"אני נשוי," אמרתי.
"גם אני. אבל אחרי שבעלי עשה תואר בהתפרפרות - החלטתי להתמחות גם," היא חייכה.
היה לה חיוך יפה, עיניים עצובות וגזרה מפתה.
מעולם לא בגדתי באשתי, אבל מאז שהבן שלנו נולד - נראה שהיא שכחה מקיומי
והתגעגעתי לאישה שתשכב איתי ולא רק תדרוש שאקנה בדרך הביתה חיתולים ומשחות.
"זה בסדר, אתה לא חייב," נירית סיימה את המשקה וקמה.
"אני אשמח לבוא איתך," מלמלתי משכרות, והתביישתי, כי לא חשבתי שאהיה מהגברים שבוגדים בנשים שלהן.
אבל מה שליסה לא תדע - לא יפגע בה, נכון? עודדה אותי החרמנות.
"אני אשכור חדר, אסמס לך את המספר, חכה כמה דקות ואז תעלה," נירית העבירה אצבע קרה על עורפי ונרעדתי מתשוקה.
*
סיימתי את הבירה וחיכיתי ל SMS.
"המשקה הבא עלי," גבר שיכור התיישב לידי. "זה בסדר," הוא קרץ, "לוקח לפחות רבע שעה לשכור חדר."
הוא ראה שנבהלתי וחייך. "תירגע, אחי, בגדתי כל כך הרבה שאני מכיר את כל השיטות. אם זה מעניין אותך - אני אגלה לך מה לעשות כדי שאף פעם לא תיתפס."
"מה?" לא התאפקתי ושאלתי, כי אם אשתי תגלה - היא תרצח אותי.
"פשוט מאוד - אל תבגוד," הוא פרץ בצחוק וטפח לי על השכם. "חבל שאף אחד לא נתן לי את העצה הזו, לא שהייתי מקשיב, אנחנו אף פעם לא מעריכים את מה שיש - עד שהרסנו הכול."
המשקאות הגיעו והוא לגם מהוויסקי שלו.
"מה היה חסר לי?! הייתי נשוי 13 שנה לאישה שאהבתי, שעשתה איתי ילדים משגעים, אבל לא הפסקתי להתעסק מהצד. הייתי מכור לריגוש, לציד, למין...
הרגע המהפנט הזה שאישה זרה מתפשטת מולך... הריח שלה, שעוטף אותך כמו אמבטיה חמה, המעשה האסור שמתיך אתכם יחד בלהט מוטרף... רק רציתי עוד ועוד מזה," הוא נאנח.
"אבל כשאתה משחק עם הגבולות - לפעמים אתה הולך רחוק מדי ומאבד את הדרך הביתה. וזה מה שקרה לי כשהכרתי את טינה... אבל אם תרצה לשמוע עליה - הסיבוב הבא עליך," הוא סיים את הוויסקי בלגימה.
הרמתי יד והזמנתי לו עוד כוסית.
*
"לטינה הייתה טבעת נישואין, שיער בצבע דבש וזוג עיניים גדולות, שמשכו אותך לתוכן כמו מערבולת בים.
נפגשנו על מרפסת מעשנים בחתונה של חבר, היינו שתויים ומהר מאוד מצאנו את עצמנו מתמזמזים בפרדס מפונפן שנשתל ממול.
נשיקה אחרי נשיקה אבדנו זה בזו, עד שלא היינו יותר גבר ואישה אלא יצור קדמון ותאוותן, שרטט מעונג.
בדרך כלל, אחרי שכבשתי מישהי - היא הפסיקה לעניין אותי, אבל טינה המשיכה לבעור בתוכי והייתי חייב לראות אותה שוב.
היא סירבה. זו הייתה הבגידה הראשונה שלה והיא הייתה בשוק שהיא כל כך אהבה את זה.
לקח לי חודש לשכנע אותה להיפגש איתי ובסוף קבענו במגרש חניה שומם בקצה הפארק.
בקושי החלפנו מילה לפני ששוב עלינו בלהבות.
בהתחלה נפגשנו פעם בשבוע, ואז פעמיים, שלוש...
מתנתקים מהחיים, מהמדינה המשוגעת שלנו, מבני הזוג, הילדים, העבודה, החובות, הקשיים - ולוהטים יחד בבועה מושלמת של אהבה ללא גבולות, שהייתה רק שלי ושלה.
ככל שנקשרנו - ככה שנאתי לחזור הביתה; אשתי עצבנה אותי, הילדים לא הפסיקו לצעוק, השגרה הגעילה ולא הפסקנו לפנטז על היום שבו נעבור לגור יחד.
כעבור כמה חודשים אזרנו אומץ וקבענו שכל אחד יחזור הביתה וייפרד מבן זוגו.
"יש לי מישהי אחרת ואני אוהב אותה." אמרתי לאשתי אחרי שהילדים נרדמו, "אני רוצה שניפרד."
היא לא הצליחה לדבר ולבסוף, ביד רועדת, כתבה על דף: "קח את הדברים שלך ותסתלק."
בשניה שיצאתי מהבית - טלפנתי לטינה, היא לא ענתה, אז שלחתי הודעה שעזבתי ושכרתי חדר במלון.
היא לא חזרה אלי באותו לילה,
גם לא למחרת.
צלצלתי אליה שוב ושוב עד שלבסוף היא ענתה.
"ספרתי לבעלי עלינו," היא אמרה, בקול מוזר, מרוחק, שלא הכרתי, "דיברנו הרבה, כפי שלא דברנו שנים. הוא סיפר שגם לו היה רומן וככל שדברנו יותר - ככה הבנו שאנחנו רוצים לתת לנו עוד הזדמנות, אחרי הכול אנחנו כבר עשר שנים יחד-"
לא זוכר את המשך השיחה, נדמה לי שצעקתי, קיללתי, התחננתי, אבל היא התנתקה ממני ולא הסכימה שנפגש יותר.
ברגע אחד החיים התהפכו עלי.
הייתי גמור,
מרוסק,
גרתי בדירת חדר מגעילה, עם ביוב שנסתם כל שעתיים ורציתי למות.
נהייתי חולה געגועים לבית שלי, לאשתי, לילדים.
אז הלכתי אליה - וביקשתי לחזור.
היא צחקה לי בפנים. "במשך שנים העלמתי עין מהשקרים והבגידות שלך, כי חשבתי שאתה אוהב אותי - אבל ברגע שאמרת שהתאהבת באחרת - כל מה שרציתי היה שתישרף."
"אני אעשה הכל כדי שתסלחי לי," בכיתי לה, "רק תני לי לחזור."
"תחזור," היא חייכה אלי, חיוך קר, נוטף תיעוב, "אבל רק שתדע - אני אבגוד בך, כמו שבגדת בי, שוב ושוב. ואתה לא תגיד כלום, אתה תנשוך שפתיים, כפי שאני נשכתי שנים, עד שהלב שלך יקרע בחזה, כמו שקרעת את שלי. ואז נדבר על סליחה אמיתית."
הסכמתי,
כי ידעתי שבתוך תוכה היא לא מתכוונת לזה."
*
הטלפון רטט, נירית שלחה לי הודעה עם מספר החדר.
"אתה עולה?" השיכור שאל, אבל לא חיכה לתשובה, "אם רק תוכל להגיד לה, לנירית, שבעלה פה למטה, שעברתי בסביבה ורציתי לאסוף אותה, שאני מחכה לה בבר ו...שאני אוהב אותה."
*
מבול ירד כשחזרתי הביתה. המדינה טבעה בגל כפור, אבל בדירה שלנו היה חם ונעים.
ליסה ישבה על הספה בסלון המבורדק, הניקה את הבן שלנו וראתה טלוויזיה.
כשנכנסתי היא חייכה אלי, חיוך אמיתי, מתוק מאהבה.
התביישתי. בקושי עברו ארבעה חודשים מהלידה הלא קלה של דור, שממנה ליסה עדיין לא התאוששה, ובמקום להיות סבלני - התפתיתי להעניק לאישה זרה את החום, האהבה והאינטימיות ששייכת לאשתי.
כמעט התפתיתי.
רק שמקום לעלות לחדר - נסעתי הביתה.
נתתי לליסה את המשחה שקניתי לדור, התיישבתי לידה, חיבקתי אותה חזק ונשקתי לבני.
"מה השעה?" היא הרימה את הסלולארי שלי מהשולחן וקפאה כשהבחינה ב-SMS.
>>זו נירית. אני בחדר 1432, בוא כבר, אני חרמנית!!! >
"מה זו ההודעה הזו?!!" אשתי דפקה בי מבט רצחני.
"מישהי שפגשתי בכנס נדלקה עלי," גמגמתי, "שתינו קצת ו... והיא שכרה חדר והציעה שאבוא."
"והלכת?" ליסה בחנה אותי.
"לא."
"למה לא?"
"כי הבנתי שיש לי הרבה יותר להפסיד מלהרוויח."
"מה בדיוק פחדת להפסיד?"
"אותנו." עניתי ונשקתי לה ארוכות.
https://www.facebook.com/ran.appelberg/posts/932906466799454
