הַכְּתֻבָּה שֶׁלָנוּ הִיא אַהֲבָה. אֵין בִּטָחוֹן אַחֵר. אֵין עַרבוּיּוֹת.
כָּך אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתךָ: הַשָּׂפוֹת שֶׁלִי חַיּוֹת
אֲנִי שׁמַעַת מִשְׁפָּטִים שְׁלֵמִים בְּצָרפָתִית, אוֹתָהּ מעולם לֹא
לָמַדתִּי. הָצָרפָתִית חַיָּה בּי כְּתַּרנְגֹלֶת שֶׁלֹא שֵׁעַרתִּי קִיּוּמָהּ.
אֲנִי מַמשִׁיכָה לֶאֱחֹז בְּגַבּךָ כְּשֶׁאֲתָּה מַשׁתִּין, עַד שֶׁאֲתָּה גוֹמֵר. גַם
כְּשֶׁאֲתָּה חוֹתֵך מֵלוֹן. אֲנִי מַעֲרִיכָה אֶת עַצמִי שֶׁהָיִיתִּי
לְהֶבֶל עַרפִּילִית נָמֹג עַל הַכְּבִישׁ הַשָּׁחוֹר, הָרֵיק, בִּגלַל שֶׁהָיִיתָּ
הָאִישׁ שֶׁשָׁר תְּהוֹם.
הָאִישׁ שֶׁהָיַה כֹּה חַי, עַד שֶׁלכָל הַאֲחֵרִים נִדמֶה כְּמֵת, כִּי כֻּלָּנוּ
מֵתִים הָחוֹשְׁבִים עַצמָם חַיִּים; וּמִנְקֻדַּת הַמַּבָּט שֶׁל מוֹתֵנוּ
הַחַיִּים נִדמִים כְּמָוֶת, אוֹ כְּשִׁגָעוֹן.
אֲתָּה הָיִיתַּ חַי, וְאֵשׁ הַחַיִּים הַשְּׁחוֹרָה שֶׁהָיִיתָּ הֵמִיגָה אוֹתִּי עַד כִּי
לֹא יָכֹלתִּי עוֹד לְהִשׁתַמֵּשׁ בְּשִׁלדִי, בְּגוּפִי, לָקוּם, לְהַלֵּך, לְדַבֵּר,
לְחַיֵּך, לְשׂוֹחֵחַ שִׂיחַת חֻלִּין.
הָאֵשׁ הַמֻּחלֶטֶת שֶׁבִּטְּלָה אוֹתִּי, כִּי בִּטְּלָה כָּל דָבָר זוּלָתָהּ.
רָצִיתִּי רַק דָבָר אֶחָד, שֶׁתִּמַּס עִמִּי. מִסתַבֵּר שֶׁגַם אֲתָּה
רָצִיתַּ מַשֶּׁהוּ דוֹמֶה. לָמָה הָיַה זֶה כֹּה קָשֶׁה?
אֲתָּה מְשׁוֹרֵר אֲמִיתִי. זֶה מַפחִיד.
כְּשֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתךָ, אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת כֹּחֲךָ זֶה כְּכֹחו שֶׁל שִׁמשׁוֹן
(מִן הַשֶּׁמֶשׁ=אֱלֹהִים); אֲבָל אֲנִי רוֹצָה לֶאֱהֹב אוֹתךָ מִן הַשֶּׁמֶשׁ, לֹא כִּדְלִילָה.
(דַלָּה, הַמְּדַלֶּלֶת), וְרוֹצָה שֶׁנֹאהַב בְּלִי אֲבָדוֹן.
הַפַּחַד פֶּן הָרָצוֹן שֶׁלָנוּ הַקַּטָן, הַדָּל, לִשׂרֹד, לֶאֱחֹז בָּחֹמֶר שֶׁלָנוּ
דֶרֶך קֶבַע, יִטֹּל אֶת הַשֶּׁמֶשׁ מִדָָמֶנוּ, מִנִּשׁמוֹתֶנוּ.
כְּשֶׁאִבַּדתִּי אֶת כָּל הַבִּטָחוֹן הָעַצמִי שֶׁלִי, פָּחַדתִּי שֶׁלעֻמָּתךָ אֲנִי
דְלִילָה, הֵבֵאתָּ אוֹתִּי לְמַצָּב צְבִירָה אַחֵר.
יָכֹלתִּי לִהיוֹת רַק אִתךָ, אַך רַק כְּשֶׁמֶשׁ.
נָתַתִּי לְךָ לִראוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִי, כְּשֶׁהָיִיתִּי מָיִים.
אֲחַר-כָּך נָתַתִּי לְךָ אֶת הַמָּיִים שֶׁלִי כְּשֶׁהָיִיתִּי שֶׁמֶשׁ, וְהַכֹּל הָיַה
בְּסֶדֶר.
אֶלֶה כָּל הָהַשׁלָכוֹת, זֶה הֵסכֶּם נִשּׂוּאַי.