כִּי הַשִּׂמְחָה שֶׁלִּי
הִיא הַמְּחָאָה שֶׁלִּי
נעמי שמר, מתוך "על ראש שמחתי", ריקי גל
*
זה מסע של 100 תחנות.
ביקשנו מאנשים לבחור את שורת השיר האהובה עליהם ביותר, או המשמעותית ביותר בחייהם. קיבלנו 100 שורות, מנתן אלתרמן עד רדיוהד, מתהלים עד לאונרד כהן, מאבו אל־עלאא אל־מערי עד אריס סאן. כשביקשנו מהמשיבים שיסבירו למה דווקא המשפטים האלה מפעימים אותם כל כך, שמענו הסברים נפשיים ופוליטיים, אישיים וחברתיים. אין כאן ניסיון יומרני לבנות קאנון, ואין מדגם מייצג של בוחרים. יש אנשים מעניינים, דעתנים, שסיפקו לנו לא מעט הפתעות בבחירות שלהם, והרבה שורות שלא הכרנו. מנגד, יש שורות וכותבים שציפינו לראות בפנים ולא הגיעו.
אבל התוצאה, אם יורשה לנו, מסחררת. כל משפט כאן מדגים איך מילים יכולות לגעת בבני אדם, לעתים באופן לגמרי לא צפוי. יונה וולך כתבה: "תֵּן לַמִּלִים לַעֲשׂוֹת בְּךָ / אֵלוּ תַּעֲשֶׂינָה בְּךָ כִּרְצוֹנָן / עוֹשֶׂה צוּרוֹת מֵחָדָשׁ בַּדָּבָר / תַעֲשֶֹינָה בַּדָּבָר שֶׁלְּךָ". והיא דייקה להפליא, כי שורות טובות עושות את זה, כל אחת בדרכה. מרחיבות איזה נים נסתר או את הנפש כולה. מעוררות חשק ליצור בעצמך. מספקות עוד קצת מרווח נשימה. שורות טובות באמת עושות צורות מחדש בדבר שלך.
וכשעוברים כך בין השורות שבגיליון, שורה אחרי שורה, התחושה היא שהן מחזירות את האמונה בבני האדם, בזכות היכולת של משוררים לכתוב משפט מדויק כל כך עד שהוא מתנחל בלבבות של זרים ומאיר אותם, ברגעים טובים או ברגעים קשים. זו אמנות בגדולתה ואנושיות בשיאה. עגלה מלאה.
http://newmedia.calcalist.co.il/songs2017/index.html
