לפני 7 שנים. 25 באוקטובר 2017 בשעה 8:13
"עכשיו, כשהמים לוחצים בעוז על קירות הסכרים
עכשיו, כשהחסידות הלבנות, השבות
נהפכות באמצע הרקיע למטוסי סילון,
שוב נחוש כמה חזקות הצלעות,
וכמה אמיץ האויר החם בתוך הריאות,
וכמה העזה נחוצה לאהוב בשפלה הגלויה
כשהסכנות הגבוהות מקומרות מעל,
וכמה אהבה דרושה
למלא את כל הכלים הריקים
ואת השעונים שהפסיקו למנות זמן,
וכמה נשימה,
סופה של נשימה,
לשיר את שיר האביב הקטן"