בדמעות, שראית ושידעת שאיני רגיל להזיל, לולא הסערה שהייתי שרוי בה כשנפרדתי ממך, סערה שוודאי חווית במשך כל הפרשיה המטלטלת הזאת, שלא החלה עד שהרגע של פרידתי ממך קרב ובא, לולא כל מה שאמרתי ועשיתי, ועדיין מוכן לומר ולעשות, לא הוכיחו לך די רגשותי האמיתיים שאני חש כלפייך, אהובתי, אז אין לי עוד הוכחות להעניק לך.
אלוהים יודע כמה אני מאחל לך אושר, או יותר נכון, כאשר את, מתוך מחוייבות לבעלך ואימך נטשת אותי, תדעי את האמת באשר למה שהבטחתי, שאף מילה או מעשה אחרים לא יבואו במקומ רגשותי ואהבתי שתהא מקודשת עד שלא יוותר ממני ולא כלום.
מעולם לא ידעתי עד לרגע זה, את הטירוף של, יקירתי ואהובתי מכל, שלא אוכל להביע עצמי, אין זה זמן למלים, אך תהיה לי גאווה, הנאה מלנכולית, בסבל שאת תאלצי לחוות, שאת אינך מכירה אותי, שאני עומד לעזוב בלב כבד...האם את עדיים חושבת שאני קר, רציני ויצירתי? האם אחרים יחשבו כך, או האם אמך תחשוב כך, אמא זו, לה אנו חבים להקריב רבות, הרבה יותר מצדי, הרבה יותר משתוכל אי פעם להעלות על דעתה.
"הבטחות לא לאהוב אותך", או, קרולין, זה מעבר להבטחה עתה, אך אייחס כל הוויתורים למניע הנכון, אך לעולם לא אפסיק לחוש כלפיך כל התחושות שהיית עדה להן, הידועות ללבי, ואולי גם לליבך.
שאלוהים ישמור, יסלח ויברך אותך לעולם.
הקשור אליך מתמיד,
ביירון