ספרית הפנטזיות שלי

כיצד יכול אדם לשנוא ארץ, או לאהוב אותה? אני מכיר אנשים, אני מכיר עיירות, חוות, גבעות ונהרות וסלעים, אני יודעת כיצד נופל אור השמש השוקעת בסתיו על צלעותיה של אדמת חריש מסויימת בגבעות; אבל איזה טעם יש בהצבת גבולות לכל אלה, כדי לתת להם שם ולחדול מאהבתם ברגע שחדל השם להקיף אותם? מהי אהבת אדם לארצו; האם זו שנאתו את אי-ארצו? אם כן, אין היא טובה בעיני. האם זו פשוט אהבה עצמית? זו טובה בעיני, אבל אין להעלותה על נס, או להפוך אותה למקצוע... כשם שאוהב אני את החיים, כן אוהב אני את גבעותיה של נחלת אסטרה, אבל אהבה מעין זו, אין לה גבול של שנאה.

*

 הלכה לעולמה אחת מהגדולות שבסופרות וסופרי הז'אנר, אורסולה ק' לה-גווין. לה-גווין הייתה בת 88 במותה, ומאחוריה קריירת כתיבה שנמשכה כשישים שנה.

http://www.sf-f.org.il/archives/2162