ספרית הפנטזיות שלי

ב9.6.14 כתבה לו אשתו את המכתב הבא:

===========================

רובי אהובי ורעי,

לא נישאתי לנשיא, ולכן יקרה מה שיקרה, בשבילי תמשיך להיות רע ואהוב.

נפגשנו לפני שנים רבות, אני - בת מושב שהגיעה לירושלים ללמוד ביולוגיה, ואתה - נצר לאבות היישוב הישן - שילוב מושלם של ישן וחדש.

הקמנו משפחה מופלאה שחיה כאן על אדמת ישראל. אושרנו ועושרנו בצהלות השמחה והרעש של נכדינו המקסימים שנכנסים אלינו לדירה בחגים ובסופי שבוע, או סתם כך לכרסם ב"חלה של ירושלים" וב"אוכל של סבתא נחמה". אני אוהבת לראות אותך נהנה מכדורגל טוב, ממוזיקה טובה או ממערבון הזוי, כשאתה נהנה מאוכל ביתי ומבירה ישראלית, או כשאתה מתלהב תוך כדי קריאת ספר ואומר לי: "נחמה, את חייבת לשמוע.."

תמיד נמשיך להיות מי שאנחנו, ואתה תישאר אהובי לנצח.

שלך, 
נחמה.

מקדישה לך שיר של של אברהם סוצקובר מתוך "כינוס דומיות". תרגום - בנימין הרשב:

על הנצחי:

אמרתְ: "הייתי מוותרת
על כל שנותיי היעוּדוֹת - 
לו אך ניתן לי מחדש
איתך לחיות אותו הליל
בו שנינו, בו יחדיו היינו
כמוסיקה שלא הובנה".

שתקתי לךְ, כאילו שוב
לבי גסס בין השִינַיִים
ואך ראיתי: שדה מוקשים
ובו שוכבים אנו, בשְניים,
ואנו שם, בין המוקשים,
שוכבים בשְניים.

הכותבת היא נחמה ריבלין לבעלה רובי ריבלין, הנשיא שלנו :)