הוֹ הוֹ הוֹ הוֹ הוֹ הוֹ הוֹ הוֹ הַבַּיְתָה
נִקְלַעְתִּי לְסִיטוּאַצְיָה עַד שֶׁלִּבִּי חָדַל לִדְפֹּק מִלֶּכֶת
רַצְתִּי יָחֵף עַל פִּסְגוֹת הֶהָרִים
דָּבָר לֹא בָּא בְּקַלּוּת כְּפִי שֶׁהוּא עוֹזֵב
אֲנִי יָכוֹל לְחַבֵּק אֶת הַמַּיִם כְּשֶׁיּוֹרֵד הַשֶּׁלֶג.
אֲנִי חָשׁ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עַל עוֹרִי
וַאֲנִי מִישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ
אַתְּ מָשַׁכְתְּ אֶת לִבִּי, וַאֲנִי לְקַחְתִּיו
זֶה עָשָׂה אוֹתִי לַמִּישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ
וְעַכְשָׁו סִיַּמְתִּי, אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה.
נָהַגְתִּי לְהַאֲזִין לַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הֵם מְשׂוֹחֲחִים
סוֹפֵר אֶת הַדַּקּוֹת בַּשְּׁעוֹן הַמְתַקְתֵּק.
אֲנִי חָשׁ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עַל עוֹרִי
וַאֲנִי מִישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ
אַתְּ מָשַׁכְתְּ אֶת לִבִּי, וַאֲנִי לְקַחְתִּיו
זֶה עָשָׂה אוֹתִי לְמִישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ
וְעַכְשָׁו סִיַּמְתִּי, אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה
הַבַּיִת כֹּה רָחוֹק, אֲנִי אוֹסֵף אֶת צַלְּקוֹתַי, אֲנִי מְסָרֵב
עוֹד נְגִיעָה אַחַת לֹא תְּהֵא עוֹד חַבּוּרָה.
אֲנִי חָשׁ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עַל עוֹרִי
וַאֲנִי מִישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ
אַתְּ מָשַׁכְתְּ אֶת לִבִּי, וַאֲנִי לְקַחְתִּיו
זֶה עָשָׂה אוֹתִי לְמִישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ.
אֲנִי עוֹמֵד רָם, לֹא נִכְנָע
כִּי אֲנִי מִישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ.
וְעַכְשָׁו סִיַּמְתִּי, אֲנִי חוֹזֵר
עַכְשָׁו סִיַּמְתִּי, אֲנִי חוֹזֵר
עַכְשָׁו סִיַּמְתִּי, אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה.
(מילים ולחן: ענבר ויצמן, אוהד שרגאי)
* באדיבות אתר הספרנים : https://blog.nli.org.il/kobi-marimi-home/