שכני הקרוב ביותר הוא היער. הוא קרוב לביתי יותר מבתי השכנים האחרים שלי. הוא אף נוגע בו: בכל שנה בסתיו עליי לנקות את המרזבים מעלי השלכת של אלה ארץ־ישראלית גדולה, הצמודה אליו, ולחתוך מצמרתה ענפים שמתחככים ברעפים ועלולים לעקור אותם ברוח.
בימי סגר אלה היער הוא גם שכן טוב. אני יוצא מהבית ונכנס אליו בלי לדפוק בדלת. בעונה הזאת גדל בו עשב צפוף, לח וגבוה, וקשה לראות על מה הרגל דורכת. אבל חזירי הבר פותחים לי שבילים, ואני פוסע בהם לעבר צמד אוהבים שמעניינים אותי במיוחד: אלון ואלה שנבטו וצמחו צמודים זה לזה. היום הם כבני מאה ומעוררים בי תחושות רומנטיות. הם נראים כזוג מחובק שצומח מגזע אחד, משתרגים זה בזה, ורק העלים אומרים לי למי כל ענף שייך.
המרחק מביתי אל זוג העצים הזה עולה על מאה מטרים. כשהוכרז הסגר חדלתי מלכת אליהם, מה שגרם לי להרגיש כמו אזרח טוב אבל אידיוט מושלם. התהלכתי בתחום המותר והירהרתי בהם.
השבוע, למשל, חיפשתי שורה של יהודה עמיחי שהיה לי צורך בה. לא הצלחתי לזכור את שם השיר ולא שורות נוספות ממנו, אבל זכרתי שקראתי אותו בראשונה בהיותי סטודנט צעיר, ועל כן התחלתי מרפרף על שירי עמיחי מהכרך הראשון של כל כתביו והלאה. הרפרוף נעשה קריאה והקריאה עונג. נתקלתי בשורות שאני זוכר ואוהב ובשורות שאהבתי ושכחתי, ואחרי שלושה כרכים הגעתי לשורה שביקשתי: "בימין משה היתה שמאל אהובתי בידי הימנית" - ושמחתי.
אך עם כל הכבוד לעמיחי, לשבתאי ולנבוקוב, שום דבר לא הכין אותי ליפעה הלירית שנתקלתי בה יום אחר כך, פואזיה שניסח מישהו במשרד ראש הממשלה ועלתה על כולנה:
"בחודש האחרון אבנר שוהה כל יום,
במשך שעות רבות,
במעון רה"מ.
ולן בדירתו שנמצאת בצמוד למעון רה"מ,
בתוך המתחם המאובטח".
שערוריית ליל הסדר של משפחת נתניהו אירעה לפני יותר משבוע, אבל הבחילה עוד לא עברה לי והטקסט הזה אף החריף אותה. הדירה של אבנר נתניהו אינה "נמצאת בצמוד למעון רה"מ" ואינה חלק ממנו, אבל הקורא, המובל בידיו האמונות של הכותב, חש שהבן והאב חיים יחד, ועל כן מותר להם להסב יחד גם אל שולחן הסדר. מעניין, את האמת אפשר למצוא דווקא בציוציו של הבן האחר, יאיר נתניהו, שכתב על אחיו את האמת: "הוא שוכר דירה בבניין ממול". הציוץ הזה נמחק בזריזות, כמובן, אבל הספיק לזכות לתיעוד בתקשורת.
המתחם המאובטח גם המונח "המתחם המאובטח", נועד להשלותנו. הוא יוצר את הרושם של ביטחון, של אחריות, של גבולות, וכן, אפילו של סגר. אבל "המתחם המאובטח" לא מגן על ראש הממשלה מפני וירוסים ואף לא נוצר לשם כך. מבחינת הנגיף המתקרא קורונה הוא פרוץ לגמרי. יתרה מזאת, כל ירושלמי יודע שהמתחם המאובטח הזה אינו רק ביתו של ראש הממשלה, אלא שליש מרחוב בלפור וכל רחוב סמולנסקין, ונמצאים בו עוד בתים שגרים בהם עוד אזרחים, שאינם ממשפחת המלוכה דווקא.
הניסוח החמקמק והמניפולטיבי של משרד ראש הממשלה נועד להטעות את אזרחי ישראל. אבנר נתניהו לא גר עם הוריו והדירות שלהם אינן צמודות כלל. ועל כן, אחרי ליל הסדר שחגגתי לבדי, בלי ילדיי, כשנודע דבר הסדרים המשפחתיים בבית הנשיא ובמעון נתניהו, הלכתי לבקר את האלון ואת האלה הצמודים שלי, ומאז הלכתי לשם עוד פעמיים. המרחק אליהם, כמו שציינתי, עולה על מאה מטרים, אבל זו דרכי הצנועה להביע מחאה ורוגז. אחרים, אמיצים ממני, כבר מביעים זאת גם בכבישים וברחובות, לא רק בסתר היער.