לפני שנה. 16 בינואר 2023 בשעה 19:04
במשחק שבין הדחקה להשלמה אני מפלרטטת עם השוט.
אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים. זה לא יהיה אותו הנהר ולא אותו האדם.
הסצינה היא כבר לא אותו הנהר, והאדם כבר לא נערה.
עכשיו הסצינה נראית כמו אגם קפוא, ואני בחזיה וחתחתונים צריכה למצוא אומץ לקפוץ למים.
היה לי כל כך קל להכיר פה פעם, בעיקר כי הסטנדרטים שלי היו כל כך נמוכים (כן, זה כולל אותך.)
המים זרמו בנהר, ואני גדלתי. היום זה לא המקום להכיר, ואני לא אותה נערה אבודה.
אבל הכמיהה נותרה, פועמת וחזקה. כמו אז, עד היום.
היקום יקרוס לתוך עצמו אם אשאל בכלוב איך מוצאים בדסמים?
