אני על הבטן והוא מעלי, חודר אליי בפעם המי יודע כמה באותו היום.
זה שבת בצהריים, הייתי אמורה ללמוד אבל הוא אומר בואי נעשה פנקייקים. אז אנחנו מעשנים ג'וינט במקום, ורואים טלווזיה. הוא מלטף לי את הירך ואני מאבדת כל קשר למציאות. "בא לך לעשות משהו אחר לפני הפנקייקים?"
אנחנו בחדר שלי, הוא מזיין אותי בכל תנוחה אפשרית, ואני כמעט בוכה מרוב אושר. אני מרגישה את הזין שלו עד קצות האצבעות שלי, והוא אוכל לי את הכוס כאילו זה הדבר הכי טעים שהוא אכל בחיים שלו. אני לא רוצה להוריד ממנו את הידיים, את העיניים ואת הלשון שלי. הכל כל כך נעים.
והוא שוכב מעלי, אני על הבטן, והוא חודר. וזה נעים, וזה חזק, וזה.. שורף. הוא עוצר ומוסיף חומר סיכה, ועדיין, זה שורף. והוא עושה קולות של לגמור, אבל אלוהים, למה זה כל כך כואב פתאום? וכל עשרות הפעמים ששכבתי שם, שסבלתי מכאבים, אבל לא רציתי להפריע, כל הגברים האחרים שגהרו מעליי דופקים בדלת ואני לא יודעת מה להגיד להם. "אני תיכף גומר" הם אומרים, "אל תהרסי להם" אני לוחשת לעצמי.
"זה כואב לי" אני אומרת בקול, בשבת בצהריים על המיטה שלי. הוא עוצר מיד ויורד ממני. אני בוכה. הוא נשכב לידי, מנשק לי את המצח. אני נחנקת במחשבות. אשמה, חרטה, עצב, כעס, תסכול.
"את איתי?"
"לא"
אני פותחת עיניים ומסתכלת עליו.
"אני ממש מתנצל שהכאבתי לך. לא התכוונתי."
הוא מכין לי פנקייקים ואנחנו מתכרבלים על הספה עד שהוא צריך ללכת.
------
"היה לי ממש כיף איתך היום"
"גם לי. אני שמח מאוד שאמרת גם כשהיה לך פחות כיף"
