אני לא מאוד פעילה מינית בתקופה האחרונה, שלא נאמר שעברה כמעט שנה. היה נחמד שהפגישות אצל הפסיכולוג היו עלי ולא על הבנים שאני יוצאת איתם. היה נחמד לפנות לעצמי את הלו"ז, לצאת לדייטים ולראות מה יש לעולם הונילי יותר להציע לסוטה כמוני. ומסתבר שיש לא מעט. נפתחו אצלי כמה מחסומים, אני כבר לא מפחדת להיות "יותר מדי" עבור הבחורים שאני יוצאת איתם, היום אני מפחדת שהם יהיו "לא מספיק". אם פעם הייתי חושבת שאני אמות אם מישהו לא יזרום עם בדיחה גסה שלי, היום אם הוא לא צוחק אני שופטת אותו.
בכל מקרה, לפני שנה היה את אבי. בחור עדין ושונה ממני מאוד, אבל הכימיה המינית בערה בינינו. פעם ראשונה שהיינו במיטה הוא הסתכל על בית השחי השעיר שלי בעיניים נוצצות. "איך אני אוהב" הוא אמר כשהוא רכן ללקק לי את בית השחי. כשהוא זיין אותי הוא לא חשב פעמיים לפני שהוא מצץ לי את הצבעות בכף הרגל. אהבתי את הישירות, את חוסר הפחד. אחרי כמה מפגשים החמאתי לו על זה, שהוא כל כך מחובר לעצמו. והוא אמר שזה בזכותי, שיש בי משהו שמאפשר את זה. היה משהו שהתפרק אצלי בתוך הראש באותו רגע. הייתי כל כך שקועה בנקודת המבט הפסיבית שלי על סקס, שאני שם בשביל הגבר, שאני עושה מה שאומרים לי, שזה אף פעם לא ממש נכנס לי לראש שאני יכולה להשפיע על הצד השני. היום כשאני מסתכלת על זה, זה מרגיש לי אבסורדי שחשבתי דברים כאלה, אבל מסתבר שרק לפני שנה זה עדיין היה דפוס חשיבה שהיה צריך לפרק.
היום יש חתיך אחר שעושה בי שמות. וגם הוא אומר שאני מלמדת אותו דברים. אני, רנסנס הקטנה, יכולה לגרום לגבר להתחבר למיניות שלו. הפתיחות שלי שאספתי עם השנים, הכנות, הלב הפתוח שתמיד מונח על שולחן הניתוחים. חוסר השיפוטיות שאני מנסה לגייס על הפטישים שלי ביחד עם חוסר השיפוטיות האינהרנטי שלי על כלל הפטישים בעולם. אולי כולם מרגישים עבורו כמו שהרגישה הלשון של אבי על בית השחי השעיר שלי.
הוא פחות מנוסה ממני, במיוחד בתחום הבדסמ והקינק. אני חושבת שבעבר זה היה בלתי אפשרי עבורי להיות בסיטואציה כזו, להיות יותר מנוסה ממי שאמור להיות דומיננטי עלי. כי שליטה עבורי היתה בינארית: או שאתה מעליי ואז אני משחררת את עצמי לחלוטין מאחריות, או שאנחנו שווים, ואז אני משחררת את עצמי לחלוטין מחרמנות. אבל 3 שנים של טיפול כנראה היו שווים את כל הכסף, כי הסקס הזה שבו אני מביאה את עצמי באופן מלא, אבל עדיין נשלטת הוא משהו ברובד אחר. אני מתקשרת לו מה אני אוהבת יותר ופחות, והוא מקשיב והוא סקרן. הוא רוצה לטרוף את מה שיש לעולם הזה להציע, קצת כמו שאני הייתי בגיל 16. אנחנו משחקים בין השוויון לשליטה. התשוקה והכימיה כל כך שם, שגם בלי תוספות זה ממש נהדר, אבל זה אפילו יותר נהדר כשהוא קורא לי כלבה.
"אני חושבת שאני משלימה עם זה שאני לא יכולה בלי הבדסמ" אני אומרת. "אולי אחרייך גם אני לא אוכל בלי" הוא אומר. וזה גורם לי לתהות על הגוונים של זה. הפער בין הגמירות ה"וניליות" שלי לבין הגמירות עם היד שלו על הגרון שלי בזמן שהוא לוחש לי "אני אוהב שאת זונה". הקרבה שאני מרגישה אליו כשהוא מזיין לי הפה ומורח אותו על הפרצוף שלי. אני תוהה אם יש את אותם משחקים בסקס ונילי. עם איזה אלמנטים הם משחקים כדי לעלות ולרדת בין הרבדים של המיניות? כשהוא אומר שהוא לא יוכל בלי, זה יהיה אינסטנקטיבי כמו שזה אצלי? כי אצלי זה כמו רפלקס. כשהוא חנק אותי בדייט השני בזמן שהתמזמנו וגמרתי רק מזה. כי אין דבר שמחרמן אותי יותר. האם יש משהו שמדליק ככה אנשים לא סוטים? יש שם עולם שלם שאני מפספסת? ואולי אני צריכה להשלים עם הקלפים הסוטים שקיבלתי. ואולי בכלל לברך על העובדה שאני מכירה אותם כבר כל כך טוב. אני הרי לא רוצה לוותר אף פעם על המשחק הזה בין השכבות האלו. אני רוצה ערב אחד לרכב עליו, כששנינו מסתכלים במראה ומהופנטים מהישבן שלי עולה ויורד עליו, ויום למחרת להסתכל עליו במבט מתחנן כשהוא משחק בי עם היד שלו בשיער שלי.
הוא אומר שהוא חווה היום את מה שהוא היה אמור לחוות בתיכון. ובמובן מסוים גם אני. התבגרתי מינית כל כך מהר, שאף פעם לא הרשיתי לעצמי פשוט להיות ולבדוק דברים. לגלות מחדש ארצות של שחשבתי שהכרתי כל כך טוב.
------
"את יודעת, אני לא מחפש משהו רציני" הוא אומר, וכל הבלבול והסערה נשטפים ממני. ודאות זה החלק האהוב עלי בכל קשר, ויזיזות זה הדבר הכי ודאי בעולם. דווקא אחרי המילים האלו המחסומים נופלים ואני מרשה לי להתמסר יותר.
