לפני 6 שנים. 20 במרץ 2018 בשעה 20:43
הפריווילגיה העיקרית בלהיות הבת של ההורים שלי - היא להיות הבת של ההורים שלי. זכיתי להיות בת של שני אנשים מדהימים, שייתנו ונתנו את חייהם בשבילי. שחינכו אותי לאהבה, לכבוד, לליבריות. לימדו אותי איך לחיות עם חיוך, לקחת הכל בקלות ואיך להתמודד עם אתגרים. אני אוהבת אותם עד אין קץ, לא משנה כמה אני מתלוננת עליהם.
הפריווילגיה השניה הכרוכה בלהיות הבת של ההורים שלי, היא שאני יכולה לוותר על אח שלי.
והם לא.
אני יכולה להסתכל עליו, ולא לראות בו מעבר לסמרטוט שמצדיק יום יום את ההתמכרות שלו למריחואנה.
שיום אחד יימצא את עצמו בכלא, כי לא ניצל את מיליון ההזדמנויות שהמשפחה שלו נתנה לו.
אני יכלתי לוותר עליו אי שם אחרי ההתקף השני,
וכהשלישי הגיע זה כבר כמעט לא הזיז לי (בכיתי רק יומיים).
אבל הם לא יוותרו לעולם.
הוא לנצח יהיה הבן שלהם, ועל בן לא מוותרים.
על אח כן.
