מדי פעם אני אוהבת לשחרר כמה טיוטות,
כמה פתקים שנכתבו בפלאפון שחשבתי שאחזור אליהם והם יתגבשו לחשיבה קוהרנטית, לפוסט עם מטרה, למניפסט.
אבל הם נשארים שם, שתי שורות חסרי תכלית בשבילכם, אבל עולם ומלואו בשבילי.
ואז, כשרוח חוסר המוזה נוחתת עלי, אני משחררת אותם בהמוניהם, כמו ליל ריח מלא בשונית אלמוגים באוסטרליה.
https://www.youtube.com/watch?v=wsaZ8-I7akg
-------
פעם היה לי כל כך הרבה מקום. חדרים עירומים לחלוטין, נטולי חפצים וזכרונות.
חשבתי שעם מישהו שימלא אותם אהפוך ליותר, אבל זה לא קרה.
-------
הוא גורם לי להרגיש כמו הדבר הנפלא ביותר שאי פעם הלך על כדור הארץ.
-------
היי ***!
שמי Renaissance girl, סטודנטית בקורס תורת המידה.
נשארתי מעט מבולבלת בנוגע לקבוצות בורל ועל היישום שלהם בשיעורי הבית. אשמח אם תוכלי לענות לי על השאלות הבאות:
1. משפחת קבוצות בורל מכילה את כל הקטעים האפשריים של אומגה?
2. ומכאן נובע שכל איבר שנמצא באומגה, נמצא גם בסיגמא אלגברה שנוצר על ידי משפחת קבוצות בורל?
(אני די בטוחה שהבנתי, אני רק רוצה לוודא שהבנתי נכון 😄 )
תודה!
-------
לכי מפה יא כונפה מי הסתכל עלייך בכלל
שמאלנית שרמוטה
איכ יא סוטה
תרדי 10 קילו ואז דברי איתי
-------
האמת שחשבתי קצת על הקשר שלנו. אתה בחור ממש מיוחד, אבל מרגיש לי שמשהו פה לא ממש זורם. אני לא יכולה לשים על זה ממש את האצבע, וזה מבאס, כי כיף לי בחברתך. ובכל זאת, אני מרגישה שהתקשורת בינינו היא לא בדיוק מה שאני מחפשת.
אני מצטערת אם אתה מרגיש שזה בא בהפתעה, אבל מעדיפה לעשות את זה ככה מאשר פשוט להעלם..
-------
כמו שאתה מרגיש בנוח לשלוט, כמה שאתה אוהב להכתיב,
ככה אני אוהבת את המקום שלי.
זה באמת לא כזה שונה.
כמו שאתה טוב בלקבל החלטות, אני טובה בלזרום.
אני חושבת שנדרשת גדולה מסוימת בלזרום כמו שאני זורמת. זו לא זרימה מכוסת עיניים וחסרת אחריות,
ואפילו ההפך מזה,
זרימה מפוכחת, בוגרת עד כמה שניתן, אחראית ושקולה.
יש בי יכולת מופלאה לשחרר את המושכות למישהו אחר וליהנות מהדרך.
-------
התקפי חרדה
1. יום חמישי 1.11.18, צהריים, הרצאה.
לפני אני מפוקסת, קשובה, עוקבת אחרי המרצה, רגועה ונינוחה.
טריגר - אני בודקת את הפלאפון, ורואה הודעה בשיחת וואטסאפ הקבוצתית. בעוד שבוע מאותו יום אמור להתקיים שיעור ניסיון, ואני היחידה שנרשמתי. המאמן שלח הודעה, ותייג אותי "מה @Renaissance תעשה לבד בשיעור?" וצירף צילום מסך שרק אני נרשמתי.
באותו רגע התחילו אצלי דפיקות לב חזקות, הרגשתי שהנשימה שלי נהיית שטחית, הידיים שלי רעדו, הרגשתי חום בפנים ובקצות האצבעות. לא הצלחתי להתרכז או לשמוע מה המרצה אמרה. ככל ששמתי לב לזה יותר, ככה זה החמיר יותר, ולא הצלחתי לחשוב על משהו אחר. אחרי 15 דקות בערך זה עבר.
כמה ימים אחרי, בשיחה עם אמא, אני חושבת שמה שהלחיץ אותי היה הציפיה שאני אענה.
2. יום שלישי, 6.11.18, בערב.
אני הולכת הביתה מהאוטובוס לובשת שמלה. מכונית עוצרת לידי, ומישהו צועק לי "השמלה שלך! תסדרי אותה מאחורה! רואים לך הכל!"
-------
לאחרונה אני מהרהרת ברעיון לחזור למולדת (שהיא לא ישראל). כבר יותר מחודש שאני בודקת אופציות מהותיות ממש של חזרה זמנית או נצחית לכפור, כי אולי שם אמצא בית. אולי שם אשחרר את מי שאני באמת, סוף סוף.
ואז יצא לי להפגש עם מישהי, שגם היא על קו ישראל-מולדת. והיא סיפרה לי שהיא לא באמת בבית בשום מקום.
ואני כבר ידעתי שלא ארגיש שם בבית באמת. בית יש רק את שלי.
-------
אבל הכל שווה את זה. רק בשביל לשבת שם, לחצי דקה, ששני הקטנטנים האלו מתגלגלים על הרצפה מצחוק.
זה שווה את תשומת הלב התמידית. זה שווה את התופסת בפארק, את המאבק על הנעליים.
-------
עצם העובדה שאתם חיים לפי איזשהו צו מוסרי גלובלי - לא הופך אתכם ליותר טובים ממני.
עצם העובדה שאני מזדיינת עם גברים נשואים - לא הופך אותי למקרה סעד.
מי לעזאזל אתם חושבים שאתם, מתנשאים שכמוכם, שאתם חושבים שיש לכם זכות כלשהי להעביר ביקורת על הבחירות שלי? אני מכירה את זה מהעולם הונילי, לכי תסבירי שליטה ועניינים עכשיו לסטודנטית צפונובונית, אבל אתם??? אני לא המצאתי פה שום גלגל, ונשלטות צעירות ושולטים נשואים היו לפני ויהיו גם הרבה אחרי.
-------
מכירים את הפוסטים המשמימים האלו, על הנשלטות שכותבות בפירוט מיותר ומייגע, חסר כל יצירתיות, על היום המוש שהיה להן עם השולט שלהן, וכמה שהן מאוהבות חסרות תקנה ומעריצות שרופות שלו?
אז כזה.
פאקקקקק איזה יום מדהים
-------
אני אוהבת את הרגע שגבר מפתח אלי קראש. זה מאכיל את האגו שלי בכפית.
יש כאלו שהם סאקרים של פתיחות מינית, בטחון עצמי וחוש ההומור שלי.
וברגע שהם בפנים הם לא יוצאים.
אני יודעת מה לתת להם כדי להמשיך להנציח את הדמות האידאלית שהם בנו לי בראשם
