אני לא יודעת להריח הוקים. בואו נניח את זה על השולחן קודם כל.
הוק זה סוג של אגרוף. המחטיף מניף את היד החזקה שלו, ובחצי סיבוב פוגע למוחטף בצד של הפנים.
זה לא נעים לקבל הוק לפנים. אני יודעת את זה כי מקרר לא מרחם עלי. מקרר לא מאמין בשיוויון בין המינים, כי מלכתחילה הוא לא מאמין שיש הבדל. הוא מפחלץ זכרים ונקבות כאחד.
לוקח לי פעמיים של כמעט לחסום עד שאני מתחילה להריח אותם. אני מודה על מגן שיניים ונושמת עמוק. הוא לא זריז, מקרר, תודה לאל, ואחרי ג'ב-ג'ב, וכתף ימין שנוטה אחורה, יש ריח של הוק באוויר. ההגנה מהוק היא מהאהובות עלי בספר.
רוב ההגנות, כרוכות במימד של כאב. של לקבל את המכה. בועטים בך? תשען לכיוון הבעיטה. מאגרפים אותך? תקווה שהוא יפגע ביד שמגנה על הפנים, ותקווה שהכפפה תספוג את רוב המכה.
הוק? סקווט נמוך, צעד לשמאל, והנה אתה מאחוריו, בארץ האפשריות הבלתי מוגבלות, בגב החשוף. היריב מבולבל, לך לא כאב, ועכשיו - תורך לזיין. הוק לצלעות? קפיצה לחניקה? מה שאתה רוצה.
אני מסמנת הוק לצלעות.
מקרר מסתובב אלי מופתע, "חשבתי שזה יכאב הרבה יותר".
אני כבר הוכחתי את מה שיש לי להוכיח.
