לפני 4 שנים. 1 במרץ 2020 בשעה 17:40
הוא מושיב אותי בסבלנות על קצה הבניין, הרגליים שלי משתלשלות מעל העולם אי שם למטה. שם, איפה שהכל נראה כל כך רחוק, מזכיר לי שיש עולם אחר מזה שאנחנו נמצאים בו. אני מסתכלת למטה והבטן שלי מתהפכת כמו שקורה שמסתכלים היישר אל תוך תהום. הוא נעמד מאחורי, תופס לי את לי את היד חזק, ואז דוחף.
הגוף שלי הולם בצד הבניין, ואני תלויה בין עולם אחר שמתקיים מאוד קילומטרים תחתיי ובין היד שלו שמחזיקה אותי חזק שלא אפול.
"אל תעזוב אותי" אני מתחננת, והוא מסתכל לי בעיניים כשהוא אומר "אני פה בינתיים". ושנינו יודעים שהוא תיכף עוזב.
שזה עניין של דקה או יומיים, אבל עוד מעט הוא יעזוב.