מילים מילים ועוד מילים

פייסבוק.. 

כל כך טוב וכל כך מיותר.

כל כך הרבה אינפורמציה וכה מעט.

כל כך הרבה חברים וכל כך מועטים האמיתיים.

זה פייס לפרצוף...

שבת ברוכה יקיריי ♡

שבת מאוהבת אור ♡

הייתי דף לבן חלק כזה שרק יצא ממפעל היצור, בתול נקי עם ריח קלוש של עץ, ריח של נייר חדש.

ואז מישהו לקח עפרון פחם שחור וביד לא מנוסה, לא מאושרת, לא מותרת על סף גילוי עריות ממש חילל את הלבן הבתולי בתנועות קישקוש חסרות טעם, חסרות תוכן, במקומות רכים בדף נוצרו קרעים המדמים פציעות בבשר בתולי.

הלבן החלבי השחיר מהפחם האפלולי המלוכלך הערייתי.

הצלקות על הדף כמו הצלקות על העץ מסרבות להצטייר למשהו חייכני חיובי.

הפחם כיסה כל פינה לבנה.

הלבן הסתכל מבעד לשחור שכיסה אותו ומבעד לדמעות כאב נוצרו שובלים לבנים של בתוליות צחה שהחלה שוטפת את הפחם השחור מעל הדף בעל הצבע הלבן החלבי תקווה לצבע הבתולי הלבן.

הדף הלבין כולו מכוחה של תקווה, כוחו של האור, כוחה של האהבה החדשה.

אך לנצח ישארו הצלקות הקרועות המדמות צלקות בבשר בתולי.

נסו להבין את האלגוריה.

יהיו ימייכם ולילותייכם ברוכים ♡

יכולה להעיד על עצמי ש... 

האהבה שלי היא כמו חייל, נאמנה עד שהיא מתה.

יום קריר יקיריי.

החלט להיות מאושר וההחלטה הזו תשלוט בך.

החלט כי תוכל רצונך אז מושל, עליך יגן חוק איתן מברזל.

מלחמות החיים לא תמיד מבקשות את האיש החזק וכתפיו הנוקשות.

אך תמיד, תמיד ינצח בכל רק אותו האיש החושב כי יכול.

החלטתי להיות מאושרת. מקווה שההחלטה הזו תאריך ימים.

למרות שאני יודעת שהאושר שלי לא תלוי רק בי וזה מה שעצוב. שאושרי שלי תלוי בהחלטתו של האחר.

סופ"ש דבש לכולנו ♡

העיניים נוצצות מדמעות ולא של בכי.

הלב מתפוצץ ולא מכאב.

אני רוצה לצרוח ולא מכעס.

אני רוצה להתפרק ולא מתסכול.

העיניים נוצצות מאושר.

הלב מתפוצץ משמחה.

אני רוצה לצרוח מסיפוק.

אני רוצה להתפרק מאורגזמה.

אני מאוהבת והוא???

הוא איתי והוא שלי רק שלי.

תודה על האור שבחיי.

ידעתם שאפשר להתחמם מחומה של האהבה?

אך כשמתקרבים מדי היא שורפת.

איך אפשר להתעורר כשלא נרדמים?

איך אפשר לחייך כשלא שמחים?

איך אפשר להאיר כשכל כך חשוכים?

איך אפשר לסלוח כשכל כך כואבים?

איך אפשר להמשיך כשכל כך תקועים?

איך אפשר להאמין כשכל כך נבגדים?

איך אפשר לחבק כשכל כך תפוסים?

איך אפשר לאהוב שוב כשעדיין אוהבים?

מוקדש לכל הדבילים שכמוני פתחו את ליבם שוב כי האמינו שאהבה היא משהו טהור ואמיתי.

את גרה שם כשעץ מסתיר 
ומטפס רץ על הקיר 
איך מחשבות הלב שלי מטפסות אלייך 
פחדתי לאבד אותך וזה קרה מהר כל כך 
מה לא הייתי מסכן לחזור אל תוך חייך 
מה לא הייתי מסכן לחזור אל תוך חייך 

ואולי ביום יפה ניפגש מתי שהוא 
כשאני איתה ואת עם ההוא 
ועם לב חצי שבור 
ואולי ביום יפה אראה אותך עם מישהו 
ואומר תודה לאל שאת בסדר 
ואומר תודה לאל שאת בסדר 

שומע ציפורים פולשות ולשונות רעות לוחשות 
במיטתך הבוגדנית יש אהבה אחרת 
אותך אהבתי ברכות והתמכרתי בטיפשות 
אך מסתבר הכל זמני והכאב בדלת 
אך מסתבר הכל זמני והכאב בדלת 

ואולי ביום יפה ניפגש מתי שהוא 
כשאני איתה ואת עם ההוא 
ועם לב חצי שבור 
ואולי ביום יפה אראה אותך עם מישהו 
ואומר תודה לאל שאת בסדר 
ואומר תודה לאל שאת בסדר

מישהו ביקש ממני לכתוב סיכום/ שיר/ או סיפור על אהבה.

אז כתבתי, זה שיר, זה סיפור, זה הכל.

הינה התוצאה לפניכם,

       אור.

כמה חזק הוא הצורך.

כמה בלתי נשלט לעיתים.

ואם נשלט אז כמה מייסר הוא.

צורך למגע, למזון, לאהבה, לתשוקה, להתעלסות.

צורך לפרק, להתפרק.

צורך לבנות, להבנות.

צורך להוביל להיות מובל.

הצורך לשלוט ולפעמים להשלט.

הצורך להיות חזק ולפעמים החלש המוגן.

הצורך החזק לתת וכמה נעים לפעמים לקבל.

הצורך המפעם (בי בכל אופן) להביט עמוק בתוך עיניך ולראות את ההשתקפות שלי מביטה בי משם כואבת כי היא אינה רואה את המבט אותו היא צריכה.

כמה חזק הוא הצורך.

אך תודה לאל כמה נשלט הוא אותו הצורך