לפני 9 שנים. 13 באוגוסט 2015 בשעה 12:29
אחרי יום עבודה ארוך אתה דופק בדלת, אני פותחת לך בהופעה רשמית של נעלי עקב שחורות ועניבה בלבד, אתה מביט בי מופתע ומחניק קריאת הפתעה, אני נוטלת ממך את תיקך וצרור המפתחות ומושכת אותך בידך לעבר הספה שם אני שמה משקה קר ואהוב עליך בידך ויושבת מולך על הדום נמוך (אתה תמיד תיהיה במעמד עליון) חולצת לך נעל אחת מורידה את הגרב ומעסה לך את כף הרגל, מורידה ממך את עייפות היום, אתה נשען לאחור לוגם מהמשקה ועוצם עיניים. אני ממשיכה לרגל השנייה, מעסה ומעסה עד שאני מרגישה שאתה רגוע ושליו, אני נוטלת את הכוס מידך מניחה אותה על השולחן, אני מתקרבת אליך פורמת את העניבה וקושרת אותה סביב עיניך. אני לוקחת את ידיך ומובילה אותך לחדר השינה. במיטה גדולה אני משכיבה אותך, מפשיטה אותך מהבגדים, בעזרת עניבות נוספות אני קושרת אותך למיטה. אתה משמיע קריאת הפתעה אך לא מתנגד.
אני מלקקת את כל גופך מכפות רגליך עד שפתיך הלוך וחזור מספר פעמים, ואז אני רואה את האוצר, הזין שלך, הוא מתחיל להתעורר ואני מוצצת אותו, הוא תופח לי בפה וממלא אותו ואתה זז וגונח לא אוהב את המצב של להיות קשור וחסר שליטה "שחררי אותי" אתה מבקש קולך צרוד מתשוקה ואני ממשיכה למצוץ במרץ. אני לוחשת את שמך בתשוקה,
אני מפשקת את רגלי מעל הזין שלך רוכבת עליך ומחדירה אותו לתוכי מתמלאת מגודלו, לרגע נשענת על בטנך הוא ממלא אותי, השדיים הכבדים שלי מתנדנדים עם התנועות שלי.
אתה רוצה להיות פעיל, אתה מבקש להשתחרר ואני ממשיכה למצוץ במרץ.אני גונחת וצועקת את שמך , אני רוכבת מעליך,
אתה לא סובל את המצב שנכפה עליך, אתה רוצה לגעת להרגיש, להכאיב."שחררי אותי" אתה מצווה ואני מחייכת שיכורה מהחופש.
"לא " אני אומרת.
"כדאי לך" אתה לוחש כמו צפע "שזה יבוא ממך" אתה מחייך.
ואני מביטה בחיוך הלבן שלך. בפניך השחומות המאורכות, בחיוך הרחב הכובש, העיניים מוסתרות .
ואני מסונוורת מאהבה אליך.
"לא" עניתי בנימה מתפנקת, "עוד לא".
"טוב" השבת.
ואז בהפתעה בלי הודעה מוקדמת אתה מושך את ידיך, ןבאחת נפרמות/נקרעות שתי העניבות ואתה הופך אותי על הגב.
"חשבת להתעלל בי לנצח"? שואל ספק כועס ספק מחייך. חודר אלי בעוצמה כואבת וצובט את פטמותי.
"לעולם, לעולם את לא תקשרי אותי שוב" חודר שוב הפעם לתחת ואני צורחת.
"כן, קטנה שלי, ככה אני אוהב" אתה נהנה מהכאב שלי, אתה יוצא ממני והופך אותי על גבי ושוב חודר וממשיך.
ואני נהנית מתחושת המלאות אתה מזיע מעלי עורך מבריק וכמה שאני אוהבת אותך.
אוהבת כאהבת אל.
"אני קרוב" אתה מודיע וגם אני קרובה ואתה גומר בתוכי בסילונים חמים שגורמים לי לגמור איתך ולצרוח את שמך.
אתה ממלא אותי בנוזל חם לבן וסמיך, אתה מתמוטט עלי נושם במרץ, "דרך-אגב, למה זה" אתה עדיין בתוכי שואל בלחש ליד אוזני.
"יום-הולדת שמח". אני מתנשפת לוחשת.
"אבל אין לי היום יום-הולדת" אתה עונה.
"שטויות, מי חוץ מאיתנו יודע"? אני צוחקת.
"ברוך הבא לגן העדן שלי" אני לוחשת קולי צרוד.
"אכן גן-עדן" אתה עונה ומבקש פעם נוספת אישור כניסה.
(כל הזכויות שמורות
קטע מתוך הספר שלי)
