החיים לפני ואחרי
החיים של שנינו לפני ואחרי.
לפני שהכרנו, לפני שהרשתי לליבי להתאהב בו.
אהבתי לא פעם בחיי ואני יודעת שעוד אוהב.
כולנו אוהבים לאהוב ולא פעם תוך כדי נועדנו לכאוב.
אבל העוצמות, מעולם לא אהבתי בעוצמה כזו וגם הוא העיד שמעולם הוא לא נאהב בעוצמה שכזו ויותר מזה הוא לא מאמין שיאהבו אותו אי פעם בעוצמה שכזו.
אני אוהבת אותו ברמות כאלה.
זה מתחיל בקטנות שאני רוצה להראות אותו לכולם ולומר הוא שלי רק שלי.
להחזיק את ידו ולשלוח מבט מעריץ לעיניו.
לשלוח לו כל בוקר ברכה עם חייכן לתיבת הוואצטפ שיתעורר עם חיוך.
לצרוח את השם שלו שכל העולם ידע
וזה ממשיך לגדולות.
שההמתנה למפגש כמוהה כמו נצח.
שהנשימה נעתקת לפני מפגש.
וכשאנו כבר נפגשים אין בעולם מאושרת ממני.
וכשהמפגש מתקרב לסיומו עיני מתמלאות דמעות והוא מרים את סנטרי הרועד באצבע שזופה "למה את דומעת?" הקול המקסים שלו שואל.
"כי עוד מעט אתה הולך" השתנקתי.
"אבל אני חוזר שושו שלי" והוא מחבק והחיבוק שלו כמו בית טוב, עוטף וחם ומשרה ביטחון.
"אבל עד שתחזור, כל רגע בלעדיך הוא רגע מבוזבז".
וזו לא קלישאה ולא סתם אימרה מצוייצת ככה אני מרגישה באמת.
כשאני לא איתו תחושת געגוע ממלאת אותי. אני מתמלאת בריק, עיני מתמלאות בעצב. וכשאני איתו עולמי מלא. אושרי גדל עיניי נוצצות, הוא ממלא אותי.
אני מביטה בו ואין יפה ממנו.
אני מעריצה אותו ואין מאושרת ממני.
אני חושבת שהוא רם מכל אדם.
הוא יחיד ומיוחד.
ןבעת כתיבת שורות אלו הגעגוע מכרסם בליבי ואני משתוקקת למגע שלו.
לידיים שאין שניות להן.
לנשיקות שרק הוא יודע ללוש את שפתיי איתן.
ולאיבר השמיימי שלו אליו אני סוגדת על מנת לרצות את אהובי היקר.
מממממ טואוב.
ביום בו הכרתי אותו הבנתי אהבה טהורה ואמיתית מהי.
אהבה ללא גבולות, ללא תנאים, ללא סיבה.
יש לי אישור ממנו לאהוב.
ויש לי הבטחה שלו שהוא שלי רק שלי.
ביום בו הבנתי שהמציאות שלי יותר טובה מכל חלום התחלתי לסבול מנדודי שינה .
♡♡שלי רק שלי ♡♡
