מילים מילים ועוד מילים

לא אשאל אותך Mדוע, לא אחריד את בדידותך...

Mי שעוקב אחרי הבלוג שלי כבר הבחין וודאי בכתיבתי הקולחת והMרתקת.

אני כותבת לא רק לבלוג אלה Mנ0ה כוחי בםפרות עMוקה יותר ובשירה.

לפני קצת יותר Mשנה נרקם בMוחי רעיון לכתוב לחלק M0ויים שקרוב לליבי, אנשי הבדM0.

והתחלתי לשקוד על כתיבת 0פר.

חלקים קצרים MMנו כתבתי לכאן וזכו להערצה.

לפני כחודשיים ט0תי לחו"ל וכוונתי הייתה לפר0ם את ה0פר שלי בשובי.

כשחזרתי חיכה לי כאן '50 גוונים של אפור' והקרקע כMו נשMטה תחת רגלי.

Mיותר לציין את תחושת הפ0פו0, הכאב וכ"ו.

אני אחלת לכוכלם/ן קריאה הנה ב 50 גוונים של אפור.

קראתי, הוא Mצויין.  טוב לא כMו שלי...

אני כאן..

אין רועש יותר מייקום דומם...

יש בי נשמה בלי צל של נקמה, לימים יפים על פני האדמה...

אין שלם יותר מלב שבור,
ואין שקטה יותר מזעקה חרישית.

כתבה חדשה טוענת שלנשים איו נקודת ג'י!!!!!!!!!!!!!!!!!
אז מה הטריף שם בפנים למעלה????

"לעולם איני שבע ממך, את מטעינה אותי, פורקת אותי, מובילה אותי, יש לך עוצמה וכח בידיים ואני מרגיש זאת ולמרות כל אלה אני אדונך,

משפטים יפים משירים מק0ימים שמתאימים גם לעולם הבד0"מ הק0ום.
תהנו...

****
לא אשאל אותך מדוע,
לא אחריד את בדידותך.
זהירה כמו מה00ת
בן אותות חיבה וח0ד
אדבר איתך.
יש בי כח יש בי כח אל תחו0 עלי
אל תפריע לקוצים שלך לשרוט את רגלי.


*****

א0ע עד הירח כדי ליקרוא בשמך
אלמד להשתנות אחיה למענך
ורק אם תאהבי ואל לבך אותי תקחי
אוכל לחייות אם רק תיהי שלי.

******

מה יהיה אם אבגוד ואותך אעזוב מיותרת,
בלילות ארוכים לחכות עד שובי מזרועות האחרת.
אם צריך לחכות -אחכה,
אם צריך לא לבכות -לא אבכה ,העיקר שאדע כי תחזור.
מה יהיה אם אגיד ,שעלייך לקום וללכת,
ולשכוח אותי בשנית ,לא לשוב כי לרחוב את מושלכת .
אם תאמר לי ללכת- אלך, אם תאמר לא לחזור -לא אחזור.
אך דבר רק אחד אל תשאל ,אל תאמר לי אותך לשכוח.
כי את זאת אהובי לא אוכל ,בשביל זה לא יהיה לי כוח.



********


אם תרדנה בליל דמעותייך,
שמחתי לך אבעיר כצרור תבן.
אם תרחפנה מקור עצמותייך,
אכסך ואשכב על אבן.

אם תאמרי אל מחול לרדת,
על אחרון מיתרי אנגן לך.
אם תחסר לך מתנת הולדת,
את חיי ומותי אתן לך.

ואם לחם תאבי או יין,
מן הבית אצא כפוף שכם
ואמכור את עיני השתיים
ואביא לך גם יין גם לחם.

אך אם פעם תהיי צוחקת
בלעדי במסיבת מרעייך,
תעבור קנאתי שותקת
ותשרוף את ביתך עלייך.





ויש עוד ועוד ועוד, אם תרצו עוד תבקשו.
עולם השליטה הוא לא רק כאן.
הוא בכל מקום, פה אנחנו לא מתביישים להודות בו ולאמץ אותו.

הייתה פעם נשלטת/שפחה/כלבה/זונה/ או כל כינוי שיבחר השולט/האדון/המאלף/המאסטר
אני אבחר (ולא מתוך העדפה, סתם כך, הימרתי וזה מה שיצא) באדון ושפחה.

אז לאחר הקדמה משעממת נמשיך.

הייתה פעם שפחה נשלטת ע"י אדון, עריץ אמיתי ולא פחות הוא היה מאוהב בעצמו.
השפחה שירתה אותו בנאמנות ועשתה כל מה שרק יצא משפתיו.
היא עשתה זאת במסירות ולעולם לא היו טענות בפיה.

היא הוכתה וחייכה, היא הושפלה וחייכה, היא נהנתה ממערכת היחסים הזו שמילתה אותה באנרגיה
שרק אדונה הצליח לפרוק.
לא פעם כשהיה 'מטפל בה' היא הייתה מביטה בפניו בהחבא והייתה מבחינה בחיוכו הסדיסטי והיא הייתה מתמוגגת שהיא הגורם לכך.
הוא שלט תחילה על מוחה, הוא לאט לאט הנחה אותה כיצד ואיך עד שעבר לגור בראשה.
אח"כ בנה נחלה בנשמתה.
ולבסוף כבש את גופה והיא הפכה לרכושו האישי, הוא עשה בה כל שחפץ.
היא הייתה שלו והוא שלט בכולה כמעט. והיא אהבה זאת בכל ליבה, היא הרגישה שתמו חיפושיה והינה מצאה את יעודה בחיים,,, לשרת אותו, להיות לו.

יום אחד נשבר ליבה של השפחה המסורה, היא התאהבה באדונה.
היא החליטה על דעת עצמה ומבלי שיבקש לתת לו גם את ליבה, לא הייתה מאושרת ממנה בעולם.
היא לא רצתה לשמור את אושרה לעצמה וסיפרה לו.

תגובתו הייתה מלחמת אלים חיים.
הוא כעס ושאג, הוא החטיף, הוא פגע ועלב.
"באיזו זכות טיפשה ארורה, באיזו זכות?".
היא הרגישה את השמיים נופלים עליה וכבים.
הוא הפנה אליה את גבו וסימן באצבע מושטת לעבר הדלת.
"לעולם אל תחזרי" היה המשפט האחרון ששמעה מפי אלוהיה.
היא העדיפה למות.
היא לא ידעה כיצד הגיעה לביתה, היא נכנסה לחדרה, פשטה את בגדיה, ליטפה את גופה שהיה שייך לו, לקחה את החולצה שנתן לה פעם על מנת שתרגיש אותו גם כשאינו לצידה.
חיבקה אותה, נשמה אותה לתוך נישמתה, ורצתה את נפשה למות.


כל חטאה היה שהתאהבה באדונה.