מילים מילים ועוד מילים

ואז אמרה אלמטירה:
ספר לנו על האהבה.
וישא ראשו ויתבונן באנשי אורפלה
ותפול עליהם דומיה עמוקה.
ויען ויאמר:

כאשר רומזת לך האהבה, לך אחריה אף שדרכיה קשות ומכבידות.
ואם כנפיה מרחפות מעליך, התכנס תחתן,
אף שהחרב הנחבאת בין נוצותיה עלולה לפגוע.
כאשר היא דוברת, האמן לדבריה, אף שקולה יהפוך בחלומותיך כרוח צפון בענפי הגן.
האהבה תכתיר גם תוקיע, תרומם אף תשפיל.
היא אשר תרום למלוא גבהך ותחבק אמיריך העורגים לשמש,
גם תשפיל רדת אל שרשיך הנאחזים בקרקע ותזעזעם.
כגבעולי חיטים תלקטך, תחבוט שיבוליך עד ערוף תיהיה,
תטחן אותך עד דק, תלוש ותקלה והיית לחם קודש לפולחן האל.
כל אלה תעשה לך, וידעת פשר לבבך ובידיעה זו היית לניצוץ מחיי הלב.
אך אם מפחד תחתור רק להנאה ולשלוה שבאהבה.
מוטב תכסה מערומיך ותצא ממפתן האהבה אל העולם בו צתחק - אך לא אאת כל צחוקך
ובו תבכה אך לא את כל בכיך.
האהבה אינה אדון ואין לה אדונים, היא לעצמה קיימת.
כאשר אוהב אתה, אל תאמר - אלוהים בליבי אמור - אני בלב האלוהים.
לא אתה תכוון את גרכי האהבה אלה היא, אם תמצאך ראוי, תכוון דרכיך.
אין לאהבה שאיפה אלה להתגשם - אך אם אוהב אתה ושוקק לבך, יכול תוכל לרוך כפלג
הזורם אל תוך הלילה, לדעת יסורי עדנת אין קץ,
להפצע בידיעתך את האהבה להיות שותת ברצון ובשמחה,
להתעורר בלב נפעם ולהודות על עוד יום של אהבה.
לנוח לעת הצהרים ולהרהר בהתעלות הנפש שבאהבה,
לשוב עם ערב בהודיה, ואז לנום, תפילה אל הנאהבת בליבך ושירת עדן על שפתיך.


כל זאת ועוד הנני מרגישה לאדון שלא חס על שפחתו, ליבי שותת דם ונפשי דואבת.
מה חטאתי? כל חטאי היה שהתאהבתי באדוני.
האם אסור היה לי? האם הרחקתי לכת?
ימי אינם ימים, לילותי חשוכים יותר יותר מחשכת הליל.
ובליבי תפילה, 'אלי תן מעט אהבה בליבו, ואם לא אהבה אז מעט חמלה.
או תן לי את הכוח לעמוד חזרה על רגלי, לאסוף את רסיסי אהבתי, שברי ליבי ולנסות ולהשתקם'.
לנסות לנשום בכוחות עצמי.

פאולו קואלו
אלוהים, ברך את השבוע שלנו. אל תאפשר לאף אחד לגנוב את השמחה שלנו ולהחליף אותו בחוסר אונים.

עדיין הייתי על הרצפה כשהוא הגיע לשיאו, הרגשתי את הנוזל הדביק והסמיך על פני, ואז הרגשתי זרם חזק יותר, זהוב וחם.
"גייל" זה היה חדש לי, הוא מעולם לא נתן עלי שתן בעבר.
"שששששש" הוא היסה אותה עיניו עצומות, "את עוד תודי לי" לחש קולו נשמע כלחישתו של הצפע ואף מאיים כמותו.
רטובה מהזרע והשתן שלו המתנתי שיסיים.
"בואי" הוא הושיט לי את ידו ואני לקחתי אותה בשתי ידיי.
הייתי חלושה ועייפה והוא הבחין בכך, הוא הרים אותי והניף אותי בזרועותיו, הוא צעד איתי למיטה מבטו לא מפוענח.
הוא הניח אותי על המיטה מתעלם מריח השתן ונשכב לצידי, הוא ליטף את גופי לכל אורכו, אחז את סנטרי בידו חופן אותו ונותן מבט יוקד בעיניי.
"לעולם איני שבע ממך, את מטעינה אותי, פורקת אותי, מובילה אותי, יש לך עוצמה וכח בידיים ואני מרגיש זאת ולמרות כל אלה אני אדונך,
ואני רוצה שתפנימי את זה, את תחתיי, תמיד." הבטתי לתוך עיניו הכחולות, הוא נתן אישור לכך על ידי זה שלא העיר לי להוריד מבט.
לא ידעתי כיצד לקרוא את מבטו, מילותיו אמרו משהו אחד ומעשיו אמרו משהו אחר.
"אני נכנס להתקלח" קם ממנה באי רצון, רציתי לקום אחריו אך ידו החזירה אותי למצב שכיבה, מבטו ריתק אותי למקומי.
"אני נכנס להתקלח," חזר על דבריו "את לא" והוא השליך את בגדיי לעברי.
"תתלבשי" פקד.
"אבל גייל, אני מסריחה," הוא סטר לי.
"כמה פעמים אני צריך להסביר לך שאינך צריכה לענות על מה שלא נשאלת?" והוא פנה ממני ונכנס להתקלח זרם המיים נשמע ואני קמתי להתלבש.
הוא יצא מהמקלחת ריח של נקיון עולה מגופו, שיערו מסורק משוך לאחור, הרגשתי כמו בואש מטונף. הוא נתן בי מבט קשה אך עם נצוץ שטרם הצלחתי לפענח.
מגבת לבנה כיסתה את אזור חלציו.
"את יכולה ללכת" הוא פנה ממני לעבר ארון הבגדים.
"רגע" הוא הסתובב ופנה אלי, "תני לי רגע את התיק שלך" כשהתיק שלי היה בידו הוא הוציא את הארנק ולקח אותו.
"תני לי את כל מה שיש לך" דרש.
"את מה שיש לי" לא הבנתי, הוא שודד אותי?!
"כל מה ששווה" הסביר "כל דבר שתוכלי להמיר בכסף"הסביר בסבלנות ותלש מצאוורי שרשרת זהב.
"ולמה?" הייתי מבועתת.
"כי ככה אמרתי!" הוא ראה את מבטה החשדן וחייך, " אחזיר לך הכל בפגישתינו הבאה, נו בלי שאלות."
נתתי לו את השעון, עגילי היהלומים ושתי טבעות, הייתה אחת נוספת.
"את יכולה להשאיר אותה על אצבעך", אמר.
"אז זהו, זה מה שיש לי" לחשתי.
"יום טוב" הוא סימן לי במבטו לעבר הדלת, פניתי לשם, ליד הדלת עצרתי הסתובבתי לעברו, הוא היה חצי לבוש מזליף בושם על גופו.
"אין לי כסף למונית, לרכבת, לקחת לי הכל" הסברתי.
"תסתדרי" הייתה תשובתו והוא הפנה לי את גבו נכנס לתוך חולצה.
ידעתי שאין טעם להמשיך ולהתווכח, העיניין סגור, סגרתי את הדלת הרגשתי מושפלת.
עברתי ברגליים רועדות ליד מזכירתו, נזכרת באיזו גאווה נכנסתי כשאני תלוייה על זרועו של גייל.
המזכירה שלו נתנה בי מבט מזלזל ואף עיקמה את חוטמה בהפגנתיות, מיהרתי לברוח משם, כשיצאתי מהמשרד שאפתי לאפי כמויות גדולות של חמצן טהור.
כאבתי בכל גופי, צלעתי כיוון שהחתך באיבר מיני שרף לי, ריח של שתן עלה ממני וככה פניתי לתחנת מוניות.
"אני צריכה מונית" צייצתי למנהל התחנה שכבר הספיק 'להנות' מהבושם החדש שלי.
"יש לך כסף למונית?" הוא שאל ונתן בי מבט חשדן.
נהג מונית שעבר שם ראה את גופה השווה,וידע להעריך את יופיה מתחת למעטה הסירחון שנדף ממנה, הוא גם היה בעיניין והעריך שזה עתה היא סיימה סאשן הזוי.
"אני אסיע אותה" הציע "בואי" בעיניו ניצת מבט חרמן.
"לאן?" שאל אחרי שישבתי והוא החל לנסוע.
"ראשון לציון." עניתי מבטי מביט החוצה מעבר לחלון.
"יש לך כסף עליך?" שאל ועלה על הכביש היוצא מתל-אביב.
"לא" עניתי.
"איך תשלמי לי?" הביט בי מהמראה.
"כשנגיע, אעלה לדירה שלי ואשלם לך, אין עלי כסף אבל יש לי בבית"
"לא מאמין, יודעת כמה ברחו לי ככה? את משלמת עכשיו או שאת יורדת".
"אבל שאלת ועניתי לך שאין עלי כסף"
תשלמי לי לא בכסף" הציע."אין עליך כלום? שעון? שרשרת?"
"כלום."
"אז תשלמי בדרך אחרת," הציע.
"במה" היתממתי.
"תמצצי לי" העיז.
היום הזה ללא יגמר, התחלתי לקלל את גייל על מה שעשה לי ועל מה שהוא עוד גורם לי לעשות, למה הוא לקח לי את הכסף? היא לא הפנימה שגייל רצה להיות יסודי עימה. אם השפלה אז כמו שצריך, היא שפחה אמיתית. היא ראויה להיות שפחתו.
מאחר וגופה שרף משתן והיא ידעה שלא תראה שוב את נהג המונית הזה בכל חייה, ומול עיניה עמדה בדירתה אמבטיה חמה, מקציפה וריחנית שתשטוף מעליה את זוועת היום?
שיהיה" פלטה והוא החנה את המונית בצד הדרך.

הגעתי הבייתה, ישר טסתי למלא אמבט במיים רותחים עם הרבה שמנים וסבונים צפים. את הבגדים פשטתי לתוך שקית וזרקתי לסל האשפה.
נכנסתי מתחת לסילון מיים רותחים בטוש המקלחת, וכשהגוף שלי אדום ובוער ממים חמים גלשתי למי האמבט הריחניים.
הרהרתי בגייל ועכשיו כשהייתי מוגנת בבית שלי של התרגשות הציף את גופי, נגעתי באיבר מיני ודי היה במגע הבודד הזה על מנת לסחוט ממני אורגזמה עוצרת נשימה, עצמתי את עיני ולחשתי את שמו של האל הפרטי שלי..... גייייל.

ז

לכל מי ששואל, מי שישאל ומי שלא.
הרבה פונים אלי ושואלים אם אני גבר או אישה.
שולט/ת או נישלט/ת.
אם יש אמת בפוסטים המובאים בבלוג שלי או שמא בדיה הם.
ולמה הפרופיל שלי מסתיר יותר מלמפרט.
להלן מספר תשובות ואתחיל מהאחרונה
הפרופיל שלי נועד לעשות בדיוק את שאני רוצה.
הוא מסנן עבורי את כל הלא רצויים/יות.
מי שכבר טורח/ת ונמצא/ת מעניינ/ת יוצא/ת נשכר/ת.
הפוסטים נכתבו להנאתכם, בוודאי שחוויתי את חלקם.
אם את הכנועים או השולטים?? הצחקתם אותי.
למה שתדעו?? תקראו תהנו ותבקשו עוד, אולי אתרצה.

תהנוו...

אני רוצה להיות אמא שלך לחוות את לידתך, להיות גאה שהינך שלי.
אני רוצה להיות בתך שתגדל אותי קרוב אליך, תטפל בי במסירות ותדאג לי.
אני רוצה להיות השפית שלך לראותך נהנה ממטעמיי הערבים לחיכך.
אני רוצה להיות הזונה שלך, שתמלא אותי עד כלות, ללכת לאיבוד בתוך מיטתך, בתוך תשוקתך עד עלפון, לענג את גופך, להיות לך לשימוש מתי שתחפוץ.
אני רוצה להיות שפחתך לפנק אותך ולדאוג לך.
אני רוצה להיות המאהבת שלך ולחכות לך בלילות קרים כשאתה איתה ואני כואבת.
אני רוצה להיות כלתך להיות אם ילדיך.
אני רוצה להיות האויר שחודר לראותיך, הדם שסוער בעורקיך, הזיעה שרצה על גופך.
אני רוצה להיות אתה, כל לא אצטרך לחלוק בך.
ולבסוף אני רוצה להיות הקבר שלך להכיל אותך לנצח בתוכי.

אני רוצה להיות שלך, בשבילך, למענך,....

עברה בי מחשבה.
על שולטים.
וזה תוכנה................................................................
............................................................................
............................................................................
............................................................................
............................................................................
.............................................................................

אל תטרחו,, גם אני לא הבנתי........

פעם הכרתי ילד קטן שהתעקש להתבגר במיטה הגדולה שלי. בסופו של יום איבדתי גבר גדול במיטה הקטנה שלי.

נקודה.

היא קטנה, ממש חסרת חשיבות בגודלה.
אבל...
יש נקודת מפתח.
נקודת חן.
נקודת ג'י.
נקודת מוצא.
נקודת מפגש.
ועוד הרבה נקודות ...נקודות....

מצאת את הנקודה שלך?

למי שטרם קרא את הבלוג שלי הרי שזהו תאורו של סשאן בהמשכים, יש שלושה פרקים קודמים, תהנו...


הוא הביא שרפרף קטן וישב צמוד למיטה מול פני כשאני עדיין בעמידת ארבע, הפסקתי כבר להרגיש את הכאב בפרקי ידי, למעשה הם התאבנו.
"תסתובבי" הוא פקד, הסתובבתי קצת מובכת מהמצב בו איברי עדיין מלאים באביזרים השונים חשופים מול פניו.
הוא מיקם הייטב את האביזרים בתוך איברי.
"נהנית מתוקה שלי?" הנהנתי.
"אני לא שומע?"
"כן" עניתי "אני נהנית מכל רגע להיות החפץ של אדוני"
אני שלו, אני שייכת לו, הוא יכול לעשות בי כרצונו, בלעדיו אני מרגישה ריקה, נטושה ולא שייכת.
הוא אסף אותי לעולמו הנפלא ומאז אני מלאה, אני מאושרת להיות שלו.
אני נהנית לספק את השעשוע שלו, אני אוהבת להיות חיית המחמד שלו.
"הינה" לפתע הרגשתי כאב משתק, לא יכולתי לנשום, משהו חם זרם במורד ירכיי, נוזל חם ודביק מיהר לעבר ברכיי.
"איייייייייייי" זעקה נפלטה מפי, באמת שלא הייתה לי שליטה עליה.
"זה יכאב קצת, זה עוד מעט יעבור, הייתי חייב לתייג אותך" הבטתי לעברו, ידו המגואלת בדם מחזיקה תער מבריק, חד.
'מה קורה פה' מחשבתי התערפלה.
אין לי מושג כמה זמן עבר, כשהתעוררתי שכבתי על הגב מכוסה בסדין שחור עם שושנים אדומות נוטפות דם.
"אני רוצה הבייתה" מלמלתי כל גופי דואב.
"אל תדברי שטויות " שמעתי את קולו הסמכותי.
"מתי זה יגמר?" שאלתי חלושות.
"כשאחליט" השיב והניח יד מלטפת על מצחי.
"את אוהבת את זה, את קצת מבולבלת, אבל את אוהבת את זה" הוא קם.
"את יכולה לעמוד?" הוא סתם שאל, הרי אם אוכל לעמוד או לא, אהיה חייבת, הנהנתי בראשי ונעמדתי.
"זה עדיין בתוכי" אמרתי חלושות.
הוא הושיט יד מטופחת אחז בסנטרי והריםם את פני.
"הביטי אלי!" ציווה, פעמים נדירות הורשתי להביט בפניו.
"לתוך עיניי" הבטתי בכחול המדהים, אני מוכנה להשבע שאין עוד כחול כזה. צלול, נקי, מסגרת מוזהבת סביב אישוניו.
"זה עדיין בתוכך, ואת יודעת למה? כי אני רוצה שזה יהיה מושלם, אל תורידי את מבטך מעיניי, ברור?"
"ברור" עניתי.
הוא הוריד את ידיו ובבת אחת הוא משך את שני המכשירים מתוך איבריי.
חולשה הציפה אותי ואז הדם כולו געש מכל גופי אל ישבני ואיבר מיני.
גמרתי פעם פעמיים ושלושה, הוא נהנה להביט בפניה של האישה היפה שלמולו, היא הייתה סקסית להדהים, הוא נהנה לראות את המבט המעריץ שבעיניה המעורפלות.
"תשתחררי" צעק.
ואני גנחתי, נתלתי על צווארו וצעקתי,
"את שמי, תצעקי את שמי" ציווה.
"גייל, גייל המלך" מבעד לעיניי המצועפות ראיתי את חיוכו המסופק, ראיתי אותו קורן.
הוא נגע בדגדגן שלי וזה היה כמו ציווי עבורו וגמרתי שוב.
אחרי הפעם החמישית הפסקתי לספור, נחלשת נפלתי לרגליו.


יש המשך...