מילים מילים ועוד מילים

ואז אמרה אלמטירה:
ספר לנו על האהבה.
וישא ראשו ויתבונן באנשי אורפלה
ותפול עליהם דומיה עמוקה.
ויען ויאמר:

כאשר רומזת לך האהבה, לך אחריה אף שדרכיה קשות ומכבידות.
ואם כנפיה מרחפות מעליך, התכנס תחתן,
אף שהחרב הנחבאת בין נוצותיה עלולה לפגוע.
כאשר היא דוברת, האמן לדבריה, אף שקולה יהפוך בחלומותיך כרוח צפון בענפי הגן.
האהבה תכתיר גם תוקיע, תרומם אף תשפיל.
היא אשר תרום למלוא גבהך ותחבק אמיריך העורגים לשמש,
גם תשפיל רדת אל שרשיך הנאחזים בקרקע ותזעזעם.
כגבעולי חיטים תלקטך, תחבוט שיבוליך עד ערוף תיהיה,
תטחן אותך עד דק, תלוש ותקלה והיית לחם קודש לפולחן האל.
כל אלה תעשה לך, וידעת פשר לבבך ובידיעה זו היית לניצוץ מחיי הלב.
אך אם מפחד תחתור רק להנאה ולשלוה שבאהבה.
מוטב תכסה מערומיך ותצא ממפתן האהבה אל העולם בו צתחק - אך לא אאת כל צחוקך
ובו תבכה אך לא את כל בכיך.
האהבה אינה אדון ואין לה אדונים, היא לעצמה קיימת.
כאשר אוהב אתה, אל תאמר - אלוהים בליבי אמור - אני בלב האלוהים.
לא אתה תכוון את גרכי האהבה אלה היא, אם תמצאך ראוי, תכוון דרכיך.
אין לאהבה שאיפה אלה להתגשם - אך אם אוהב אתה ושוקק לבך, יכול תוכל לרוך כפלג
הזורם אל תוך הלילה, לדעת יסורי עדנת אין קץ,
להפצע בידיעתך את האהבה להיות שותת ברצון ובשמחה,
להתעורר בלב נפעם ולהודות על עוד יום של אהבה.
לנוח לעת הצהרים ולהרהר בהתעלות הנפש שבאהבה,
לשוב עם ערב בהודיה, ואז לנום, תפילה אל הנאהבת בליבך ושירת עדן על שפתיך.


כל זאת ועוד הנני מרגישה לאדון שלא חס על שפחתו, ליבי שותת דם ונפשי דואבת.
מה חטאתי? כל חטאי היה שהתאהבתי באדוני.
האם אסור היה לי? האם הרחקתי לכת?
ימי אינם ימים, לילותי חשוכים יותר יותר מחשכת הליל.
ובליבי תפילה, 'אלי תן מעט אהבה בליבו, ואם לא אהבה אז מעט חמלה.
או תן לי את הכוח לעמוד חזרה על רגלי, לאסוף את רסיסי אהבתי, שברי ליבי ולנסות ולהשתקם'.
לנסות לנשום בכוחות עצמי.