מילים מילים ועוד מילים

למי שטרם קרא את הבלוג שלי הרי שזהו תאורו של סשאן בהמשכים, יש שלושה פרקים קודמים, תהנו...


הוא הביא שרפרף קטן וישב צמוד למיטה מול פני כשאני עדיין בעמידת ארבע, הפסקתי כבר להרגיש את הכאב בפרקי ידי, למעשה הם התאבנו.
"תסתובבי" הוא פקד, הסתובבתי קצת מובכת מהמצב בו איברי עדיין מלאים באביזרים השונים חשופים מול פניו.
הוא מיקם הייטב את האביזרים בתוך איברי.
"נהנית מתוקה שלי?" הנהנתי.
"אני לא שומע?"
"כן" עניתי "אני נהנית מכל רגע להיות החפץ של אדוני"
אני שלו, אני שייכת לו, הוא יכול לעשות בי כרצונו, בלעדיו אני מרגישה ריקה, נטושה ולא שייכת.
הוא אסף אותי לעולמו הנפלא ומאז אני מלאה, אני מאושרת להיות שלו.
אני נהנית לספק את השעשוע שלו, אני אוהבת להיות חיית המחמד שלו.
"הינה" לפתע הרגשתי כאב משתק, לא יכולתי לנשום, משהו חם זרם במורד ירכיי, נוזל חם ודביק מיהר לעבר ברכיי.
"איייייייייייי" זעקה נפלטה מפי, באמת שלא הייתה לי שליטה עליה.
"זה יכאב קצת, זה עוד מעט יעבור, הייתי חייב לתייג אותך" הבטתי לעברו, ידו המגואלת בדם מחזיקה תער מבריק, חד.
'מה קורה פה' מחשבתי התערפלה.
אין לי מושג כמה זמן עבר, כשהתעוררתי שכבתי על הגב מכוסה בסדין שחור עם שושנים אדומות נוטפות דם.
"אני רוצה הבייתה" מלמלתי כל גופי דואב.
"אל תדברי שטויות " שמעתי את קולו הסמכותי.
"מתי זה יגמר?" שאלתי חלושות.
"כשאחליט" השיב והניח יד מלטפת על מצחי.
"את אוהבת את זה, את קצת מבולבלת, אבל את אוהבת את זה" הוא קם.
"את יכולה לעמוד?" הוא סתם שאל, הרי אם אוכל לעמוד או לא, אהיה חייבת, הנהנתי בראשי ונעמדתי.
"זה עדיין בתוכי" אמרתי חלושות.
הוא הושיט יד מטופחת אחז בסנטרי והריםם את פני.
"הביטי אלי!" ציווה, פעמים נדירות הורשתי להביט בפניו.
"לתוך עיניי" הבטתי בכחול המדהים, אני מוכנה להשבע שאין עוד כחול כזה. צלול, נקי, מסגרת מוזהבת סביב אישוניו.
"זה עדיין בתוכך, ואת יודעת למה? כי אני רוצה שזה יהיה מושלם, אל תורידי את מבטך מעיניי, ברור?"
"ברור" עניתי.
הוא הוריד את ידיו ובבת אחת הוא משך את שני המכשירים מתוך איבריי.
חולשה הציפה אותי ואז הדם כולו געש מכל גופי אל ישבני ואיבר מיני.
גמרתי פעם פעמיים ושלושה, הוא נהנה להביט בפניה של האישה היפה שלמולו, היא הייתה סקסית להדהים, הוא נהנה לראות את המבט המעריץ שבעיניה המעורפלות.
"תשתחררי" צעק.
ואני גנחתי, נתלתי על צווארו וצעקתי,
"את שמי, תצעקי את שמי" ציווה.
"גייל, גייל המלך" מבעד לעיניי המצועפות ראיתי את חיוכו המסופק, ראיתי אותו קורן.
הוא נגע בדגדגן שלי וזה היה כמו ציווי עבורו וגמרתי שוב.
אחרי הפעם החמישית הפסקתי לספור, נחלשת נפלתי לרגליו.


יש המשך...