אנחנו קובעים במקום הקבוע, אתה מחכה לי. אני אוהבת להגיע כשאתה כבר מוכן,
אתה הטיפש שלי שכבר ענוד בקולר אדום כששרשרת מברזל משתרכת אחריך לאן שאתה הולך,
חוץ מהקולר אין עליך כלום, כמו כלב מגודל, אתה הולך בחדר והביצים שלך מתנדנדות מצד לצד עם כל צעד שלך.
אתה שומע את צעדי העקבים שלי מזהה אותם ומתחיל לנבוח בהתרגשות, קרקוש המפתח ואני נכנסת אתה ליד הדלת ממושמע אני מלטפת את שיער ראשך ואתה מתחיל לרייר.
אתה מרייר לי על הנעליים ואני נוזפת בך, ואז אני מורידה מבט ונתקלת במבט הכלבי שלך מביט בי מלמטה במבט מתחנן.
אני מסמנת לך ואתה מלקק את נעלי עד שהן מבריקות.
אני מסמנת לך לפסוע אחרי ואתה ממושמע, אך כמה שאתה ממושמע.
אני שוכבת על המיטה כשרגליי משתלשלות לרצפה.
אתה יודע את תפקידך ואתה ניגש לרגלי, אתה חולץ את נעלי נעל אחר נעל ומטפל ברגלי, רגל אחר רגל. אצבע אצבע.
כל אצבע זוכה לטיפולה המסור של לשונך המיומנת.
אני נמסה מטיפולך המסור כלב מתוק שלי.
הייתי רוצה לבנות כלוב גדול ולכלוא אותך בתוכו למען תיהיה רק שלי. פנוי לרצונות שלי, לחשקים שלי, וכשאני רוצה/חושקת אני יודעת שאני רק צריכה לסובב
את המנעול והפינוק האישי שלי מתחיל.
ובתוך ליבי אני מתפללת,,, אלי שלא יגמר לעולם..
לפני 13 שנים. 26 בספטמבר 2011 בשעה 20:17