לפני 13 שנים. 2 בספטמבר 2011 בשעה 12:13
החלטתי להיות מאושר.
אז קמתי בבוקר לבשתי חיוך ויצאתי לקפה שלי בעיר.
הזמנתי את המועדף עלי וחייכתי (הרי באושר רצוני).
זקנה שחיטטה בפח תפסה את מבטי, חייכתי אליה.
ילד קטן עם קופסת פח ניגש אלי עם חיוך נטול שיניים,
השלכתי מספר מטבעות וחייכתי.
זוג שהתנהל ברחוב לאיטו לא הפסיקו להטיח האשמות זה בזה , כן,, חייכתי גם אליהם.
סיימתי את הקפה בחיוך ויצאתי משם.
בדרך הבייתה נהג המונית שטח בפניי את צרותיו המרובות, הגעתי ליעדתי וחייכתי אליו.
לפני שירדתי הוא אמר לי :" תגיד? הכל בסדר אצלך"?
ירדתי מהמונית בחיוך גדול.
נכנסתי לדירה שלי שכבתי במיטה, פשטתי את החיוך והרגשתי האת המועקה המחורבנת הזאת שיש המכנים אותה חיים.
אם ככה הם החיים...
ואולי חשבתי לעצמי, אולי אין לי את הכשרון להיות מאושר.