מילים מילים ועוד מילים

קוראים לי עומר, אני גאה להיות שייך לה.

אני יושב על המחצלת הורודה שהיא קנתה לי (היא הייתה מקסימה והרשתה לי לבחור את הצבע)
אני סופר את השעות שהיא תחזור כבר.
אתמול היא קנתה לי שרשרת זהב דקיקה עם ראשי התיבות של שמה, היא ענדה לי אותה ואמרה:"זהו, עכשיו אתה שלי, ולא כדאי לך לשכוח את זה אפילו לרגע אחד מתוך 24 השעות שאתה נושם מדי יום".
יש לה מבט מהפנט, נישבתי.
עדיין מחכה לה, השעות בלעדיה ארוכות ארוכות, כשהיא בסביבה הנוכחות שלה ממלאת אותי, כשהיא איננה אני ריק, אני כלום.
זורק מבט מצפה לעבר השעון, וואו חמש דקות והיא פה, היא דייקנית, הלב שלי פועם כמו מטורף, אני ממש מרגיש את הדם מפוצץ לי את העורקים כשהוא מנסה במהירות שיא להגיע למשאבה שלו, אני עומד להתעלף, אני קם לעבר הדלת וחוזר למחצלת מספר פעמים.
שתיים שלוש דקות היא פה, קמתי מהמחצלת וניגשתי לדלת, שמעתי את טיפוף עקביה במדרגות, כרעתי על ארבע ליד הדלת והמתנתי, כמו שהיא אוהבת, כמו שאני אוהב שהיא אוהבת.
הדלת נפתחה בתנופה, היא עמדה שם בכניסה מתנשפת, הגנבתי מבט לעברה ראשי שפוף,
אלוהים היא נראתה אלילה, היא הרימה יד וליטפה את ראשי, נרעדתי, במה זכיתי? הרגשתי שמתתי והגעתי לגן-עדן.
היא הניחה את תיקה בצד, ובלי לדבר היא הובילה אותי לחדר האמבטיה, היא הייתה מלכה של מעשים, היא לא אהבה לדבר הרבה כשפעלה, היא תיעלה את האנרגיה שלה בדיוק להיכן שרצתה, זה היה מושלם.
חונכתי כבר לבצע מטלות בלי לדבר הרבה ולמען האמת לא היה צורך, היא תמיד דאגה שהיחסים ביננו
יזרמו בהרמוניה נפלאה של צלילים, לרעש לא היה מקום ודיבורים היו מיותרים.
במיקלחת היא לבשה כפפות לידיה, מילאה אמבט במיים בטמפרטורה שאני אוהב, ועם סבון ושמן בריח
מרענן ומפנק, אני מרגיש כלב בר מזל.
היא קירצפה אותי, גופי להט, עורי היה אדום, במגבת לבנה וגדולה היא ניגבה אותי ביסודיות, היא הובילה אותי בידה לעבר המחצלת "שב" פקדה.
ישבתי על המחצלת הרכה הורודה שלי, עירום.
בזמן שישבתי שם משתעשע עם עצם הגומי שלי, היא זרקה את הכפפות לפח והכינה לי את המאכל האהוב עלי, בצלחת נקייה הוגשה המנה המהבילה.
היא ישבה על כיסא למולי הניחה את הצלחת על הריצפה לידי "בתאבון" אמרה וליטפה את ראשי, מגעה מחשמל מעביר בי רטט, היא הרגישה את הרטט וחייכה.
היא אהבה את השליטה שלה עלי וידעה הייטב שיש לה שליטה מוחלטת עלי, על כל מה שבי, ליבי, מוחי, גופי בקיצור על חיי, ואני אוהב כל רגע מזה.
אכלתי הכל מהצלחת כמו שהיא אוהבת, היא נטלה מגבון נטול אלכוהול וניגבה את שפתי משאריות האוכל.
תמיד אמרה "לכלב שלי הטוב ביותר".
"בוא" ציוותה, וכמובן שבאתי, קמתי למרום מאה שמונים וחמישה הסנטימטרים שלי ופסעתי אחריה לעבר חדר השינה שלה, למקדש שלה, לשם אסור היה לי להכנס בלי רשותה המפורשת.
היא נשכבה בבגדיה על המיטה "ועכשיו תעשה מה שאתה יודע לעשות טוב, כמו שאולפת"
כרעתי ברך לרגליה חולץ את נעליה, מפריד את אצבעותיה, מלקק אותן אחת אחת כף רגלה המטופחת תמיד הדהימה אותי, הרגשתי את הלחץ באבר מיני.
כשסיימתי עם כפות רגליה, הפשטתי אותה מבגדיה, מקפל יפה ומניח בצד את בגדי המעצבים שלה.
נוטל את בקבוק השמן שנח על שידתה והתחלתי עם ידי שאולפו הייטב על ידיה לעשות את מה שאני יודע לעשות כה טוב, את הדבר למענו נולדתי, לעשות לה טוב.
אני נשבע שמתתי בחיי המשעממים וכשהכרתי אותה נולדתי לתוך גן-העדן הפרטי שלה, לבוש בבגדי חווה משרת את המלאך השומר שלי.
אלוהים סוף סוף תמו הייסורים. אני מאושר.