מילים מילים ועוד מילים

הישתוקקתי לשייך אלי כלבלבה,
בטלפון היא נשמעה מקסימה, נוטפת חן השתכנעתי.
מקום המיפגש נקבע על ספסל מול הים.
הקדמתי מעט, אני אוהב לשבת מול הים ולהרהר.
לפתע היא הגיעה, עדינה מהלכת בחן של איילה.
היא ידעה שיש לה גוף טוב והיא ידעה להזיז אותו.
היא חפרה בתיק שלה והסתכלה סביב כמו מחפשת משהו.
שלחתי לעברה מבט, אולי לעזור לה ברמז שזה אני.
היא התקרבה לספסל ושאלה "אפשר לשבת"?
"אפשר, בטח שאפשר" היא יפיפיה, עפתי.
היא ישבה והמשיכה לחפש בתיק שלה מתעלמת ממני לחלוטין.
"חיכיתי לך" אמרתי, כועס קצת על הביטחון שלה, מגיעה יושבת לא מברכת לשלום, מי היא חושבת שהיא.
הכלבלבה המשיכה להביט סביב מבטה מחפש.
"תקשיבי" הישרתי אליה מבט והיא הרימה את עיני התכלת,
התבוננתי מהופנט כאילו הים הישתקף בהן, הן היו צלולות בלי גלים.
"אני מחכה לך מעל רבע שעה, את מאחרת, מגיעה ולא מפסיקה לרטון, מה הקטע שלך"?
"אולי תרד ממני," קולה נשמע פעמונים.
"או" פלטה והוציאה את מה שחיפשה. מכשיר הנייד שלה.
היא חייגה ואחרי שנייה נבחה לפון :"היכן לעזאזל אתה חושב שהינך? מאחר נותן לי לחכות? מי אתה חושב שאתה? איפה אתה"? וכשקיבלה תשובה הנהנה כאילו ההוא מעבר לקו רואה אותה.
"חכה שם ואל תזוז כלבלב" היא זרקה את הפון לתיק שלה ובמבט הכי מתנסה שיכלה לגייס הביטה בי ונעלמה משם עם הליכת האיילה שלה, ההליכה מלאת הבטחון והחן, משאירה אותי עם טעם של החמצה מרירה.
שתי דקות מאוחר יותר מתקרבת אלי סופת טורנדו בדמות אישה גדולה, היא לבשה טייצ עור שחור ביום המהביל הזה, שיער שחור עם פסים כתומים, גופיה שכלאה את זרועותיה הגדולות, הן התחננו למעט חופש בגופייה האדוקה מדי, אין לי בעיה עם נשים גדולות, יש לי בעיה עם איך שחלקן אורזות את עצמן.
משהו ניבא לי רעות.
"גיא? גיא המלך"? הסתכלתי על הרוטווילר שישב לידי על הספסל, מבוהל מעט, זו היא.
איפה התיאור העדין שלה?
"לא" פלטתי שקר, "אביב" הסתכלתי בשעוני,"ואני כבר מאחר לאוטובוס שלי, נמלטתי משם בעור שיני.
בפעם הבאה אני חייב לברר את מין חיית המחמד שאני הולך לפגוש, אני אישית מעדיף פינצ'ריות.