מבורכת היא התמונה שמזכירה אותו בפרטי פרטים.
את אותן עיניים כחולות כרקיע כחול ביום קיץ.
את השיניים צחורות כצמר גפן צח כשלג.
את הגוף המושלם הבנוי לתלפיות כמו פסל יוני.
התמונה מזכירה הכל לפרטי פרטים תודה לאל לא נותת לשכוח.
ואני מעבירה עליה את ידי והיא רועדת וליבי פועם בקצב אחר במקצב ששמור רק לו.
והוא רחוק והתמונה קרובה.
והוא מחייך אלי מבעדה ואני מחייכת חזרה וליבי נצבט והרגש שמעולם לא כבה בוער וכואב ושורף כל חלקה בלב.
אוי אהוב יקר שלי כמה טוב שיש תמונות.
ארורה היא התמונה שלא נותת לשכוח.
את אותן עיניים כחולות כרקיע כחול ביום קיץ.
את השיניים צחורות כצמר גפן צח כשלג.
את הגוף המושלם הבנוי לתלפיות כמו פסל יוני.
התמונה מזכירה הכל לפרטי פרטים לא נותת לשכוח.
ואני מעבירה עליה יד והיא רועדת וליבי פועם בקצב אחר והלב מתכווץ בכאב נורא.
הוא כבר איננו והתמונה קיימת.
והוא מחייך מבעדה ואני מעקמת שפתי חזרה וליבי נצבט בכאב חזק ששורף כל חלקה פנויה.
אוי אהוב יקר לו רק לא הייתה התמונה היית משתכח והייתי יכולה להמשיך בחיי.
ארורה התמונה.....
או מבורכת???