אמש ישבתי עם חברה במקום שקט ונעים.
לפתע התחשמל האויר במקום, הרמתי את עיני לכיוון הדלת וראיתי את הסיבה לחישמול.
עמד שם בכניסה אל.
גבר ארוך כמטר ותשעים עם שיער קצוץ סטייל מרינס חולצה שחורה מכופתרת וג'ינס צמודים.
ניכר עליו שהוא חובב ספורט ושמש.
הוא סקר את המקום עם זוג עיניים מדהימות והן נעצרו עלי הוא ניגש וישב ליד שולחן צמוד אלינו.
מעולם לפני זה לא קרה לי דבר מוזר כזה.
חברה שלי דיברה ואני כבר הפסקתי לשמוע.
העיניים שלו פלירטטו עם שלי. המבט שלי לא יכל לעזוב את השפתיים שלחשו לי מילים לא מובנות.
לא עברו 10 דקות הוא קם ניגש אלי אחז בזרועי ואמר לי: "בואי"
לחברה שלי הוא אמר: "זה בסדר, אנחנו מכירים שנים"
בשירותים של אותו מקום שקט הוא הוריד אותי על ברכי פתח את רוכסן מכנסיו וציווה : "קדימה" פתחתי את פי בצייתנות והתחלתי שוקדת על מלאכתי.
הרמתי מבט להביט בכחול המטריף של עיניו אבל אז נחתה כף ידו על לחיי.
"עיניים למטה ביצ', תעשי רק מה שאני אומר".
ושוב חזר על דבריו: "תכניסי לפה," והוא החדיר אותו שוב לפי.
"את כולו" הושטתי יד לבדוק כמה עוד נותר ונחנקתי כשהבנתי כמה.
"קדימה, את יכולה, תרפי את הגרון שלך" וכשנשמעתי להוראתו הוא חמק פנימה כמו נחש חמקמק.
אחר זמן שנראה ארוך. ארוך מאוד הרגשתי סילונים מלוחים וחמים במורד גרוני.
ואת קולו המהוסה והמסופק, שיערי הארוך מסובב על אגרופו.
הוא שלף אותו מתוך גרוני עוזר לי לקום.
"את מדהימה" לחש.
מתנדנדת שאלתי.
"למה דוקא אני, איך ידעת שאני בעסק?"
הוא צחק צחוק מתגלגל.
"את רצינית? הקולר עם תליון האזיקים שלצאורך" אוטומטית שלחתי יד למשש את השרשרת הדקה והקטנה.
הוא נתן לי נשיקה על לחיי והלך משם מותיר חשמל עצום באויר.
