זה תמיד מרגש להפגש עם נשלט חדש ואפילו יהיה זה הנשלט ה..
אז אחרי תקופה וירטואלית והיא תיעבה וירטואליות (ואפילו שהוירטואליות משרתת נאמנה).
הם קבעו להפגש לשבת במכוניתה.
אז הגיע הרגע והינה הוא יושב במכוניתה היוקרתית היא שידרה כח ויוקרה בכל.
וברקע חוליו הנעים להם בקולו, הוא שר על גבר מאוהב הקורא לאהובתו לחכות מעט ולא לעזוב ולשכוח אותו עכשיו, הוא מבטיח שייתן לה כל שתבקש אם תשאר עימו אפילו את חייו ואומר אף כי אם תעזוב אותו ימות.
היא תרגמה לו את המילים בחושך השקט והוא נרעד מהתרגשות משתוקק, גם בו כמו בה המילים היכו.
הוא ישב לצידה במושב האחורי מבטו מושפל ידיו בחיקו.
"תן לי סיבה אחת לרצות אותך" קרח נשמע חם לעומת קולה, הוא התכווץ לתוך מושב המכונית.
היא חייכה לעצמה כמעט שומעת את הצמרמורת בגבו.
"אני אעשה כל שתבקשי גבירתי" קולו היה שקט, כמעט לחישה.
"לא היה לי ספק לרגע, ואל תפנה אלי בגבירתי זה מבוגר ופשוט מדי" הוא שלח בה מבט שואל.
"עיניים למטה," הוא מיהר להוריד את מבטו החיוור הכחול.
"היית עם אמא שלך בבנק? בסידורים?" הוא הינהן לא יודע באיזה תואר להשיב מעדיף לא להסתכן בשלב התחלתי כל כך.
"שמת לב באיזה תואר פנו אליה?"
הקרח בקולה סדק במוחו.
"כן" מלמל בלחש.
"כיצד?" ירה קולה.
"גברת בצרוף שם המשפחה ואם לא מכירים אז גבירתי" השיב קולו הלוחש.
היא הושיטה אצבע ארוכה מרימה את סנטרו שמבטו יביט לתוך עיניה, זה היה מפחיד.
"עכשיו תסתכל טוב טוב, אני מזכירה במשהו את אמא שלך? אני מזכירה במשהו כל אישה פשוטה אחרת שבאה לבנק או למכולת?".
הוא הביט בעיניה בעלות המבט החודר והחד שיודע מה הוא רוצה, בשיערה הבהיר שאפילו בלי לגעת ידע שהוא רך ונעים, בעור פניה בעל הגוון האחיד החלק כחרסינה, ובמכלול שיצר שלימות.
הוא ידע יותר מכל שהוא רוצה להשתייך ליצור השמיימי הזה והבין שמולו ניצבת אלילה.
"לא, את אלילה"
היא שמטה את ידה ואת פניו.
"סגרנו את הפינה הזו ועכשיו תנסה שוב, למה לי לקחת אותך?"
הוא נזכר בפוסט שלה וניסה.
"כי אני מוכן להימחק עבורך, אני מוכן להימחק ולהצטייר מחדש"
"תשובה מצויינת," הקרח בקולה החל להיסדק וברקע כמעט נשמע הצליל הקסום של קוביות קרח שנוגעות במיים.
"עכשיו תתפשט ותן לי למשש את הבד ולהתחיל לצייר"
ושוב נשמע הצליל הקסום של קוביות הקרח הנמסות אך הפעם הצליל הגיע מליבו שלו.
הוא נמס ממגעה.
