כשאתה חיוור מצער מתחפר בשתיקתך
תן לי לדבר אליך
וללכת בין צלליך להיות איתך
לא אשאל אותך מדוע לא אחריד את בדידותך זהירה, כמו מהססת
באותות חיבה וחסד אדבר איתך."
בשיר פונה הדוברת אל דמות גבר ומנהלת עמו דיאלוג - היא מבקשת ממנו להיפתח בפניה ולחלוק עמה את הצער והאבל שהוא שרוי בו.
"יש בי כח, יש בי כח, אל תחוס עלי
אל תפריע לקוצים שלך לשרוט את רגלי."
הדוברת מעידה על עצמה שיש בה כוח והיא איננה צריכה שיחוסו עליה וימנעו ממנה את האמת הקשה. היא איננה פוחדת מה"קוצים" של הגבר (מטאפורה לזיכרונות והחוויות הקשות שהוא חווה) ומאפשרת להם לשרוט את ברכיה.
"כשאתה עייף עד מוות לא נרדם בחשכה
בשעה שסיוטיך מרדפים חלומותיך
אשאר איתך"
הדמות הגברית מצטיירת כדמות הסובלת מהלם קרב או זעזוע נפשי עמוק (״כשאתה חיוור מצער, מתחפר בשתיקתך"... "בשעה שסיוטיך מרדפים חלומותיך״).
"על ידך אני נודדת בין שנתך ליקיצתך
המילים שלי שבירות הן וכפות ידי קטנות הן, אך הן לצידך.
כשאראה, או כשתאמר לי חרש, חרישי
כי מתיך מתקבצים גם אני ארכין ראשי"
לעומת הדמות הגברית, האישה ממלאת תפקיד של דמות מנחמת, דמות שמכילה את הצער והכאב של הגבר ומבינה אותו אך בעיקר מעוניינת לפתוח עמו בשיחה על מנת לפרוק את המתחים שהוא שרוי בהם ולהקל עליו.
השיר בנוי בתצורת בלדת מלחמה עתיקה כאשר הוא אינו מכיל פזמון חוזר; שורת הסיום של כל בית היא השורה המרכזית שהשיר מדגיש - "אדבר איתך".
כאחת שחיפשה אהבה כל חייה הבנתי
שמי שרודף אחרי אהבה החיים שלו מלאים טרגדיות.. וגם בטרגדיה יש משהו מאוד יפה, רק קשה מאוד לחיות ככה.
אני מזדהה עם כל שורה בשיר.
וגם כעת עברתי טרגדיה לא קטנה.
בהעדר תשומת לב מהצד שכנגד
תודה לאל הגל העצום כבר עבר.
מוקדש לכל האוהבים לאהוב/ המאוהבים/הלא מתביישים בריגשותיהם/וגם לשבורי הלב שלא מתייאשים לכאוב שוב ושוב ושוב בגלל האמונה שיום אחד היא תמצא....האהבה הנכספת.
